לשחק עם שון קלי

הסוף השמח שלי - פרק 46

החזקתי את הדף בין כפות ידיי הרועדות והתאמצתי לשמור את הדמעות שלי לעצמי ״שון..״ מלמלתי בשקט.
שון התקדם אליי ומשך אותי קרוב אליו, הוא עירסל את פניי בין ידיו הגדולות ״תגידי כן בייבי״.
״זה לא מוקדם מידי?״ פלטתי החוצה את כל הפחדים שלי ונשענתי עליו.
״שום דבר לא מוקדם מידי כשהוא איתך״ אגודליו ליטפו את לחיי ״תחשבי כמה כיף יהיה לנו, לא נצטרך להתמודד עם מערכת יחסים מרחוק, נוכל לישון ביחד כל לילה במיטה שלנו״ הוא קרץ לי.
״מיטה שלנו?״ נשכתי את שפתיי, מחזיקה את החיוך המטפס שלי.
״כן בייבי, ואת תקומי כל יום להכין לנו ארוחת בוקר מחרידה כמו שרק את יודעת להכין״ הוא הבריש את שפתיו על שפתיי.
״אני השתפרתי לאחרונה!״ שיקרתי במצח נחושה.
שון פרץ בצחוק והידק את זרועותיו סביב מותניי ״אני יודע, אני סתם מקניט אותך״.
״אתה תהיה מוכן לסבול את השגעונות שלי במשך כל יום? אין דרך חזרה״ הזהרתי אותו.
״אני מת לשגעונות שלך כבר״ הוא מלמל בין הנשיקות שהדביק לצווארי.
הרהרתי ביני לבין עצמי עוד כמה שניות עד שהגעתי למסקנה מאוד ברורה.
״אוקיי״ אמרתי.
״אוקיי?״ הוא חדל מתקיפתו בצווארי והביט בי בהתרגשות.
הנהנתי בראשי ״בוא נעשה את זה״.
לא עברו שתי שניות וכבר מצאתי את עצמי מונפת באוויר, פרצתי בצחוק בעוד שון צעק מילים לא ברורות.
אומנם לא ברורות, אבל אין ספק שאלו היו מילים של אושר.

את המשך הערב שלנו העברנו באריזה, מכיוון שצילומי הסרט נגמרו, מחר אמור להיות היום האחרון שלנו באחוזה שליוותה אותנו ארבעה חודשים ארוכים.
שון כמעט שיכנע אותי שנעביר את כל הדברים שלנו לביתו כבר הערב אך רציתי לנצל את הלילה הזה עם אשלי מישל וסקוטר.
אשלי כמעט יצאה מדעתה כשסיפרתי לה על המעבר לביתו של שון. בסופו של דבר קיבלה את זה, עד כמה שיכלה לקבל.
מישל לעומתה חייך בחיוך של יודע דבר, ממזר קטן.
את הערב האחרון באחוזה ששימשה לי כבית העברנו ברגעים מצחיקים ואהבה גדולה.

״ברוכה הבאה הביתה אהובה שלי״ שון לחש באוזניי והסיר את ידיו שכיסו את עיניי.
גימגמתי לרגע מגודל הבית העצום שעמד מולי.
את שביל הגישה קישטו עצי דקל מרהיבים, מרחב עצום של דשא השתרע לאורך כל החצר הענקית של הבית.
מהזווית בה עמדתי הצלחתי להבחין אפילו בבריכה מפנקת הממוקמת בחלק האחורי.
״זה מושלם!״ קפצתי לתוך זרועותיו הפתוחות של החבר שלי.
לאחר סיור ארוך בכל חדר ובכל פינה בבית פרקנו את כל החפצים שלי בחדר השינה של שון. סליחה. בחדר השינה שלנו.
כבר הצלחתי לדמיין את עצמי יושבת בפינות שונות בבית, נחה ליד הבריכה בימים החמים של הקיץ ומתעטפת בימים הקרים מול האח.
״מה תכין לנו לארוחת ערב?״ נשענתי על הדלפק במטבח.
מהבוקר עד הערב בקושי אכלנו משהו מלבד כמה חטיפים בין ארגז לארגז.
״חשבתי שעיניין הארוחות הוא באחריותך״ הוא חפן את הישבן שלי והרים אותי לשבת על השיש.
״אם אתה רוצה לאכול היום אז כדאי שאתה תבשל לנו משהו״ נאנחתי לתוך גופו כשהוא נישק את צווארי.
״אני. כבר. לא. רעב״ הוא אמר בין נשיקה לנשיקה.
מישהו דיבר על אוכל?
״מה את אומרת שנלך להשאיר חותם על המיטה החדשה שלנו?״ הוא הביט בי בתשוקה.
כרכתי את ידיי סביב צווארו, נצמדת אליו הכי קרוב שרק אפשר ״אוקיי״.
״אני מתחיל לאהוב את המילה הזאת״ הוא מלמל ותוך מספר רגעים מצאנו את עצמנו שקועים זה בזה, כגוף אחד.