- נקודת המבט של קלרה-
כשאני אומרת שאני לא מאמינה במערכות יחסים אנשים חושבים שנפגעתי בעבר. אבל האמת שזה אף פעם לא משך אותי. לא רציתי להתמודד עם זה.
אני רואה אנשים ששמחים במערכות יחסים אבל אני פשוט לא רוצה להיות חלק מזה. זוגות מעצבנים אותי כי הם מאוהבים ורוצים שכולם סביבם גם יהיו מאוהבים.
המערכת יחסים של ההורים שלי נדירה ולא אכפת לי לראות אותה. הם התחתנו לא בדרך שהם רצו אבל בסוף הם התאהבו. עד היום אנשים מדברים על איך שהם הכירו ואני גאה שהם ההורים שלי.
אהבה זה רגש חזק. אי אפשר פשוט להגיד את זה. אמרתי רק להורים שלי, לאחותי ולחברים הקרובים שלי שאני אוהבת אותם. אני לא רוצה להגיד את זה סתם.
אני עומדת בכניסה לסלון ומסתכלת על הבחור שלא ממש הכרתי עד שליה הביאה אותו הביתה. הוא מדבר עם אהרון, וייט וכריסטי והם כולם מחייכים. אני לא אודה בזה אבל הוא נראה טוב בג'ינס והחולצה הכחולה שלו. אני שונאת את זה.
אני מתלבטת אם ללכת ולדבר איתו.
"מה את עושה פה לבד?"
אני מסתכלת מימיני ורואה שאמא עומדת לידי. "כלום" אני אומרת.
כמובן שהיא לא קנתה את זה. היא מסתכלת על המקום שאני מסתכלת עליו ומחייכת. "את יודעת שהוא לא נושך נכון? הוא נראה בחור חמוד. למה שלא תלכי לדבר איתו?"
"כי אני לא בחורה חמודה" אני אומרת. "תסתכלי עליו. הוא מתוק ואני סתם מרדנית עם בעיות עצבים."
"מותק" אמא צוחקת. "אם הוא היה חושב שאת מרדנית עם בעיות עצבים הוא לא היה בוהה בך כשאת לא מסתכלת."
"מה?" אני שואלת.
"לכי לדבר איתו. זה לא יהרוג אותך" היא אומרת.
"מה להגיד?" אני שואלת.
"את הזמנת אותו קלרה" היא אומרת והולכת לדבר עם דוד נייל ודודה אלינור.
אני לוקחת נשימה עמוקה והולכת לעבר וין.
"היי" הוא אומר. "תודה על ההזמנה."
"תחשוב על זה כתודה שעזרת לי אחרי הריב שלי עם בת' " אני אומרת. "ועל זה שעודדת אותי."
"את פשוט לא מעריכה את עצמך מספיק" הוא אומר.
"הרגל כנראה" אני אומרת.
"זה לא הרגל טוב" הוא אומר. "את הרבה יותר טובה מזה."
"איך אתה יודע?" אני שואלת.
"כי האנשים שהכי פחות מעריכים את עצמם הם האנשים הכי טובים בסוף" הוא אומר.
וין תמיד יודע מה להגיד. אנחנו בקושי מכירים והוא יודע בדיוק מה להגיד לי כדי שאני ארגע.
"אתה מאד פילוסופי" אני אומרת.
"אבא שלי מלמד קורס פילוסופיה. כנראה ז. ממנו" הוא אומר.
"ארוחת הערב מוכנה" אמא קוטעת אותנו.
כולם מתיישבים ומתחילים למלא את הצלחות. אני יושבת בין ליה לוין. אני שותה ספרייט. אני אשאיר את ההשתכרות לדוד נייל הערב.
"מה זאת אומרת שבחיים לא היית בחו"ל?"
השאלה של ריקר גורמת לכולם להסתכל על וין.
"אף פעם לא הייתה לי סיבה לטוס לחו"ל" וין אומר. "הייתי במקומות שונים באנגליה אבל לא מחוץ לה."
"אפילו לא אירלנד?" אהרון שואל במבטא האירי שלו.
"לא" וין עונה.
"אני לוקחת אותך לאנשהו בסופ"ש הבא. תוודא שהרדכון שלך מוכן" אני אומרת.
"באמת?" הוא שואל.
"כן. תוודא שאין לך תוכניות" אני מחייכת.
אין לי מושג מאיפה הבאתי את ההצעה הזאת. וין מהנהן ואני מתחילה להתרגש מכל העניין.
ליה מחייכת אליי ואני מגלגלת עיניים.
אחרי הארוחה המבוגרים הולכים לסלון ואנחנו הולכים לחדר המשחקים. יש פה פלייסטיישן, קריוקי, פינג פונג ועוד.
"רוצה לשחק פינג פונג?" אני שואלת את וין.
"ברור" הוא אומר. "אני הולך לקרוע אותך."
"אתה בטוח מידי לא?" אני שואלת.
"קלרה אני מלך הפינג פונג" הוא אומר.
"אז אני המלכה. תתכונן להפסיד ברנר" אני אומרת.
"קדימה סטיילס" הוא אומר.
בשעה הקרובה אני ווין משחקים. שנינו מאד רוצים לנצח.
"הגיע הזמן לקינוח" אמא אומרת לכולם.
"תגידי לאמא שאנחנו מתעכבים" אני אומרת לליה. "אני צריכה לנצח את וין."
"זה לא יקרה קלרה" הוא אומר.
"אנחנו עוד נראה" אני אומרת.
אנחנו ממשיכים לשחק ואיכשהו וין מנצח אותי.
"לא" אני אומרת.
"אמרתי לך שאני המלך" הוא אומר.
"אתה רימית" אני אומרת. "אני לא יודעת איך אבל רימית."
"לא חשבתי שאת לא יודעת להפסיד" הוא אומר. "אני בטוח שהקינוח יגרום לך להרגיש יותר טוב."
"אני רוצה משחק חוזר" אני אומרת.
"את לא יודעת להפסיד" הוא אומר.
אנחנו חוזרים למטבח וכולם לוקחים לעצמם קינוחים.
"אז" וין אומר כשאנחנו מתיישבים עם הצלחות. "לאן ניסע בסופ"ש הבא?"
"ניו יורק נשמע טוב?" אני שואלת. "זה בערך 7 שעות טיסה."
"ניו יורק?" הוא שואל. "באמת?"
"כן כל עוד ההורים שלך מסכימים שתטוס ליומיים וחצי. נעזוב בשישי אחרי בית ספר ונחזור בראשון."
"אני אשאל אותם ואודיע לך" הוא אומר.
"אז קבענו" אני מחייכת.
YOU ARE READING
Double Take ( Boundעונה שנייה ל)- מתורגם
Fanfiction"אהבה זה כמו לשתות בירה. ברגע שיש לך יותר מידי מזה אתה מתחיל להתנהג בטיפשות" - קלרה סטיילס. "אהבה היא הדבר היחיד בעולם שמכפר על הכאב וגורם לך להרגיש נפלא שוב" - ליה סטיילס. ליה אהבה את האהבה. היא אהבה את האהבה של ההורים שלה. איך הארי סטיילס המפורסם...
