-נקודת המבט של קלרה-
עד השגענו לבית חולים הצלחתי קצת להירגע. כשאנחנו נכנסים אני שואלת באיזה דר וין נמצא והולכת לשם.
אני נכנסת לחדר שלו וראה אותו יושב על המיטה.
הוא נשמע טוב בפלאפון אבל הוא לא נראה טוב. יד שמאל שלו וכף רגל ימין היו מכוסות בגבס. יש לו תחבושת על המצח. יש לו שריטות על הידיים ועל הלחי.
ברור שהוא לא בסדר למרות שהוא מחייך אליי.
"היי" הוא אומר. "את נראית לחוצה."
"אתה בסדר?" אני שואלת ונעמדת לידו. אני מלטפת את הלחי שלו כי זה מרגיע אותי.
"אי בסדר בייב" הוא מחייך.
"אתה לא נראה בסדר" אני אומרת. "חשבתי שאמרת שהרופא אמר שהיה לך מזל?"
"הוא אמר שזה יכל להיות יותר גרוע" הוא אומר. "הם אומרים שאני יכול ללכת הביתה."
"יכול ללכת הביתה?" אני שואלת. "שברת את הרגל ואת היד."
"הם יחלימו תוך כמה שבועות, אל תדאגי" הוא אומר.
אני לא מאמינה שמכונית פגעה בו והוא ההרגוע בינינו.
"היי" הוא אומר. "סליחה שהפחדתי אותך."
אני לא זוכרת מתי פחדתי ככה בשביל מישהו.
" אני פשוט.." אני קוטעת את עצמי. "נלחצתי כי חשבתי שהמצב שלך קשה וין. הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. בחיים לא הרגשתי ככה."
"אני יודע בייב, אני..."
"אתה לא וין" אני אומרת. "אני אוהבת אותך" אני סוף סוך אומרת והוא נראה מופתע. "אני אוהבת אותך כל כך. אתה הבחור הראשון והיחיד שהרגשתי איתו ככה וזה מפחיד אותי. אתה מכיר אותי וזאת לא אני. אבל לא אכפת לי. אני אוהבת אותך המון. אני רק מקווה שגם אתה מרגיש ככה."
אני שמחה שסוף סוף אמרתי את זה. עכשיו הכל תלוי בו. אבל למה הוא נראה כל כך מופתע?
וין מקרב אותי אליו ביד הבריאה שלו ומנשק אותי. אומרים שמעשים מדברים יותר טוב ממילים. אני מרגישה שהנשיקה הזאת יותר חזקה ממילים.
"אם הייתי צריך שמכונית תפגע בי כדי שתגידי מה את מרגישה אז הייתי צריך לעשות את זה מזמן" הוא צוחק.
"ידעת?" אני שואלת.
"ברור קלרה. אני קורא אותך כמו ספר פתוח" הוא מחייך. "גם אני אוהב אותך."
"באמת?" אני שואלת.
"יותר ממה שאת יודעת" הוא אומר.
-נקודת המבט של ליה-
שבועיים אחרי שסיימנו בית ספר אמא ואבא עושים לנו מסיבה כמו שהם הבטיחו. כל המשפחה שלנו מגיעה כולל חברי וואן דיירקשן עם המשפחות שלהם ווין ודילן עם המשפחות שלהם. אז החצר שלנו מלאה וגם הבריכה.
אני הולכת לדילן שמדבר עם אהרון ווין. אני מתיישבת עליו והוא מחבק אותי. היד של וין כבר החלימה אב הרגל עדיין לא.
התכנון המקורי היה ארוחת צהריים אבל באב החליט לעשות גם על האש. אבל לי ולקלרה לא אכפת.
"אז מה אתם חושבים על איך שהאמהות שלכם השתלבו?" קלרה מגיעה, מתיישבת ליד וין ושואלת. אמא של דילן מדברת עם ליאם ואלינור ואמא של וין מדברת עם אבא, נייל וזאין.
"אני מופתע שאמא שלי עדיין לא התעלפה" וין צוחק ודילן מהנהן בהסכמה.
"הם ממש בסדר. יש נשים שזרקו הלבשה תחתונה על אבא והשאר" אני אומרת.
"עדיין עושים את זה?" דילן שואל ואני מהנהת. "אלוהים."
"הייתי צריך להרגיע את אמא שלי לפני שהגענו" וין אומר. "אני חושב שעדיין יש לה פוסטרים שלהם."
"וואו" קלרה אומרת. "אני אוהבת אותך אבל אם זה נכון אני לא באה אליך יותר."
אני מחייכת. אני שמחה שקלרה ווין כל כך שמחים ביחד.
"למה את מחייכת נסיכה?" דילן שואל.
"סתם שמחה" אני אומרת.
"כן?" הוא שואל ומנשק אותי. "גם אני שמח."
YOU ARE READING
Double Take ( Boundעונה שנייה ל)- מתורגם
Fanfic"אהבה זה כמו לשתות בירה. ברגע שיש לך יותר מידי מזה אתה מתחיל להתנהג בטיפשות" - קלרה סטיילס. "אהבה היא הדבר היחיד בעולם שמכפר על הכאב וגורם לך להרגיש נפלא שוב" - ליה סטיילס. ליה אהבה את האהבה. היא אהבה את האהבה של ההורים שלה. איך הארי סטיילס המפורסם...
