פרק 35 - מגיע לך

293 24 0
                                    

-נקודת המבט של ליה-

השינה שלי מאד חשובה לי אז כשהפלאפון שלי מעיר אותי בשתיים וחצי בלילה אני לא שמחה.

אני לוקחת את הפלאפון ובקושי יכולה לראות מי מתקשר אז אני עונה. "הלו?"

"היי נסיכה זה אני" דילן אומר.

"דילן" אני אומרת. "זה אמצע הלילה. אתה בסדר?"

"לא ממש" הוא אומר. "קצת הסתבכתי ואת היחידה שאני יכול להתקשר אליה."

אני נלחצת. לדילן יש פתיל קצר בדיוק כמו לקלרה וזה מביא צרות. "איפה אתה? מה קרה?"

"אני בכלא" הוא עונה.

"אתה בכלא?" אני שואלת. "מה אתה עושה שם?"

"אני אסביר אחר כך. את יכולה לבוא לאסוף אותי? אני בלי האוטו ובלי כסף למונית" הוא אומר.

"אני אהיה שם עוד 10 דקות" אני אומרת.

אני שמה ג'קט מעל הפיג'מה שלי ויוצאת מהבית.

אני נכנסת לאוטו ומתפללת שההורים שלי לא התעוררו.

אני כבר לגמרי ערה ותוהה מה דילן עושה בכלא באמצע הלילה. היה לי יום עבודה ארוך היום ורק רציתי לישון אבל כנראה אני לא יכולה.

אני מחנה את האוטו ונכנסת לתחנה.

"היי אני פה בשביל דילן טנר" אני אומרת לשוטר בקבלה.

"בואי אחריי" השוטר אומר.

השוטר עוצר ליד תא שבו דילן יושב.

אפילו עכשיו הוא נראה ממש טוב.

השוטר פותח את התא. "אתה חופשי ללכת" הוא אומר לדילן. "הפעם קיבלת אזהרה. בפעם הבאה זה משפט, אל תיתן לזה לקרות."

דילן נראה אדיש ועובר מולי בלי להתייחס אליי. הוא יוצא מהתחנה. אני מודה לשוטר וגם יוצאת.

דילן נשען על האוטו שלי ואני מתקרבת אליו. יש לו פנס בעין. הוא עדיין לא מתייחס אליי וזה מעצבן אותי.

"אתה מתכוון להתעלם ממני או לדבר? אולי להודות לי?" אני אומרת.

"אני מצטער נסיכה. אני פשוט מצטער" הוא אומר.

דילן נראה עייף בדיוק כמוני ואני דואגת לו.

"דילן מה קורה?" אני שואלת ומחזיקה לו את היד. "מה אתה עושה בכלא באמצע הלילה?"

"השתכרתי ורבתי מכות" הוא אומר. "זה הסתבך והשוטרים הגיעו."

"יש סיבה לזה שהשתכרת?" אני שואלת.

"ריילי" הוא אומר ואני קופאת. שה מלחיץ אותי.

"היא בסדר? מה קרה?" אני שואלת.

"היא פשוט נהיית יותר חולה" הוא אומר. "הרופאים עושים לה השתלת מוח עצם מחר. היא רק ילדה. לא מגיע לה לעבור את כל זה."

יש לי דמעות בעיניים, זה נורא.

לילדה הזאת יש את כל החיים לפניה, זה לא הוגן.

"להשתכר ולריב מכות לא יעזור לריילי דילן" אני אומרת. "אצה צריך להיות שם בשבילה. מגיעה לה כל התמיכה שבעולם."

"מגיע לה לחיות" דילן צועק ואני נבהלת. "לריילי לא מגיע לחיות בבית חולים. היא צריכה להיות בבית, ללכת לבית ספר ולבלות עם חברות. לא להיות מחוברת למיטה. פאק."

דילן צועק ונותן אגרוף למנורת הרחוב. "פאק" הוא אומר.

"דילן" אני אומרת. "היד שלך, אתה צריך לראות רופא."

"אני בסדר" הוא אומר.

"לא אתה לא" אני אומרת. "יש לך פנס בעין והיד שלך אולי שבורה. זאת הייתה מכה ממש חזקה."

"כבר נתתי מכות יותר חזקות" הוא אומר ואני מסתכלת על היד האדומה שלו.

"דילן..."

"נסיכה" הוא אומר. "אני בסדר אוקיי? אל תדאגי לי."

"קשה לי לא לדאוג לך" אני אומרת.

דילן מתקרב אליי ושם יד על הלחי שלי. "סליחה בייב, לא התכוונתי שזה יצא משליטה. אני פשוט מיואש."

"אני יודעת אבל ריילי צריכה אותך" אני אומרת. "היא צריכה אותך פיקח ואיתה לא שיכור ובכלא."

"אני יודע" הוא אומר. "זה מגיע לה."

"אני אסיע אותך הביתה כן?" אני שואלת.

"תודה שבאת לאסוף אותי נסיכה" הוא אומר.

"אין בעד מה" אני מסמיקה.

דילן מנשק אותי במצח ופתאום אני לא כועסת שהיא העיר אותי באמצע הלילה.

Double Take ( Boundעונה שנייה ל)- מתורגםWhere stories live. Discover now