The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק אחד-גבר

-ממליצה ללכת לאפיקולוג של game over להיזכר בילדים-

-נקודת מבט אביר-
הסתכלתי על שעון הקיר שלה,שהיה תלוי לו על הקיר הימני. עוד מעט מוראל מסיימת בית ספר. יאללה נעמיס אותה זריז ונעוף מהמקום המסריח הזה אל מוראלי.

״כן כן!״ צעקה הא... איך קראו לה? לא זוכר וזאת לא אשמתי שהיא קפצה על רגליי עוד לפני שהצלחתי להשחיל מילה.
לא שהיית מקשיב לזיוני מוח,אבל קצת כבוד עצמי אישה.
היא צעקה בקולניות שהציקה לי באוזן, אך התעלמתי כדרכי.
״אביר!״ צרחה ואיתה הגיע גמירת, נדחקתי אלייה מספר פעמים נוספחות ולאחר מכן גם אני הגעתי לפורקן.

נשענתי על הכרית שראשי מעל שתי ידיי מנסה להסדיר נשימה
״היה לי כיף״ היא ליטפה את בטני המעוצבת במעגלים ולחשה לאוזני מנסה לפטות אותי למרות שעכשיו שכבתי איתה,פטתית.
שמתי לב שהיא התייבשה שלא עניתי אך לא היה מספיק אכפת בשביל לענות, קמתי על רגליי שם את הגינס שלי של levis

״אתה כבר הולך?״ הבחורה שאלה, איזה מפגרת נודר.
״כן״ עניתי ביובש ואדישות, היא בתמורה ניצלה את זה שאני יושב על המיטה ושם על גופי את החולצת דיזל שלי ונטלתה על גופי תוך כדי שמחבקת את גבי, לא שזה יעזור לה בכך שאני לא אלך, בנות עשו דברים הרבה יותר משמשעותיים ודמטים בשביל שאני אשאר ובשביל עוד חמש דקות בלבד.

אז נתתי לה להישאר ככה, שמתי את הנעליים האדומות של אלכסנדר מקווין והתרוממתי, כתגובה למעשיי היא ישר נפלה על המיטה וגיחכתי, הושטתי יד לטלפון שלי בודק ממי כל השיחות וההודעות האלה, אני רואה את החפירות הרגילות;
הקבוצה של הבנים שלנו חופרים על כך שהם רוצים לצאת,
כל מיני זונות אחרות שמבקשות להיות בחברתי, הודעה מהקבוצה של כל הבנים והבנות שלנו ביחד והמורה המפגרת שלא הפנימה שאני לא אבוא אחרי יום שלם של שמונה שעות לימודים ועדיין מצפה שאבוא לשעה התשיעית.

״אביר רגע!״ צעקה הנערה אבל אני כבר יצאתי מביתה ונכנסתי למכונית פורשה שאבא ואמא קנו לי, וחייגתי לאמא.

״מאמו?״ שאלתי וכמעט ולא שמעתי את תשובתה מרעש המנוע לאחר שהתנעתי, התחלתי לנסוע לכיוון הבית מתקשר לאמא שלא הפסיקה לשלוח לי הודעות.

״חיים שלי! איפה היית?״ אמא התחילה עם הטון המתחנף
״מה את צריכה מאמו?״ גיכחתי ביאוש
״אבא ואני רבנו, אני דואגת. הוא לא עונה מהבוקר״
״בסדר אבל סתם רבתם לא?״ מלמלתי בלי שום דאגה בניגוד לאמא. היא ואבא רבים פעם במאתיים שנה ומשלמים ביום.
״כן..״ משכה את המילה ואני גילגלתי את עיניי מאוטט שמאלה במקום ימינה, לכיוון העבודה של אבא.