The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק שבע עשרה-פסטה לא נבלעת

-נקודת מבט אביר-
הסתכלתי על עיניה התשוקה אינסופית. היינו כה צמודים.
השתוקקתי להצמיד את שפתי לשלה,אך הדלת נפתחה והתרחקנו אחד מהשניה במהירות האור לאחור ואן הסתובבה בבהלה רק בכדי לפגוש את פניו המופתעות והמזועזעות של אראל כאחד. לא היה מקום להכחיש ולדמיון, הוא ידע שהינו קרובים מידי. הוא כיווץ את גבותיו ונכנס פנימה ואני רק גירדתי את עורפי בוחן הבעת פניו ועובר לסקור את הבעת פנייה של אן הנבוכה והסמוקה שעושה הכל על מנעת לא להביט בי

אני לא אחד השמתחרט על מה שהוא אומר או עושה אך משום מה הרגשתי צורך להתרחק ולהסביר מה קרה. ״לא קרה בנינו כלום״ הבהרתי ואראל רק המשיך לכווץ את גבותיו ולהנהן בקטנה ״אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אחי.״ משך בכתפיו ואן התאפסה על עצמה והחלה לזוז במקומה ״אני..אני אלך״ היא מלמלה תחת אפה במבוכה ורצה החוצה במהרה מותירה מאחור אותי ואת הראל

הסתכלנו אחד על השני בשקט עד ששתינו פצענו את פיותינו יחדיו ״אחי-״ פחתנו וגיחוך יצא משתינו.הרמתי את ידי מסמן לו להתחיל הוא והוא חייך חיוך קטן ופתח את דבריו ״אני יודע שזה לא הדבר שאתה הכי רוצה בעולם,אבל היום אתה ומוראל באים אלינו,״ אמר בחשש והנהנתי באיטיות. לא שאלתי אבל השאלות התרוצצו לי בראש כמו האוויר שאני נושם; למה אנחנו הולכים אליהם ולא אלינו? מי יהיה שם? למה דווקא הוא אומר לי את זה ולא מינג או היליי? מוראל יודעת? איפה מאמו ובאבו? ועוד מליון שאלות כאלה. אבל לכל שאלה יש את הזמן שלה ועכשיו זה הזמן שלי להקשיב ולא לשאול.

הוא הסתכל עליי באותו מבט חושש אך שראה שרק הנהנתי והבעת פני נשארה אטומה הוא כנראה אישר לעצמו להתחיל לדבר ״ו..״ מלמל וגירד בעורפו עם מבט מטה אך הרים את ראשו ומבטנו יצטלב. השתוקקתי לשמוע את מה שהוא ניסה להכחיש זמן רב. שאנחנו חברים טובים מדי כדי לריב

״אני יודע שיצאתי זין אביר. בנוגע להכל. אתה יודע שאני שונא לריב איתך אחי, אבל כל הקטע פה עם להכיר אנשים אחרים ולראות איך הם מנסים לתפוס לי את המקום בתור החבר הכי טוב שלך חירפן אותי אחושילינג״ הוא נע מצד לצד והחלטתי שהוא מספיק התייסר עם עצמו. אני לא מאלה שיבואו לבקש סליחה אם אני לא חושב שאני עשיתי משהו גם אם זה הבן-אדם שחשוב לי

חייכתי אליו חצי חיוך והוא החזיר אחד כזה ומיהר להוסיף ״ולא באמת יצאתי עם ולה ורועי, אני הקפצתי אותם כי אבא שלי ביקש... טוב אתה מכיר את אבא שלי. הסעתי אותם שתיתי כוסית ואז דפקתי לרועי מכות ונסעתי הביתה״ הוא התיישב על המיטה של איתמר לאחר שסיים את דבריו והצחיקה אותי המחשבה של אם איתמר יבוא מה יקרה לאראל.איתמר גם ככה לא עף על אראל בשום צורה ואיתמר חולה סדר וניקיון. רציני הוא אובססיבי,ואם הוא יראה שמישהו לבש בגד שלו, השתמש בבושם שלו, נגע במגירות שלו בין אם הוא הרס את הסדר או לא או ישב על המיטה שלו וקימט את המצעים שלו אני ממש לא מרחם על מי שיהיה שם, נודר באלוהים