The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק חמש-בגידה

-נקודת מבט אביר-
והנה עבר שבוע במהירות שיא, אחד השבועות הכי כיפים שהיו לי. והנה אנו כל משפחתנו המורחבת משתי הצדדים עושים את הקידוש יחדיו,זה לא משהו שבאמת חדש לנו.
כל שישי משפחתנו המורחבת וחבריהם הקרובים במותר של משפחתנן עושים קידוש כל פעם בתורות אצל מישהו,הפעם יצא עלינו ואירחנו בשמחה את כולם והאווירה הייתה חגיגית.

לבשתי גינס שחור משופשף של דיזל עם ציציות בחוץ,חולצה מכופרת לבנה וכיפה שחורה עם סיכה מהודקת לתספורת החדשה שלי, מוראל לבשה חצאית רופפת לבנה וחולצה ארוכה לבנה על מנעת לכבד את שישי,ליאור תומר ואראל התאימו בניהם וניסו את מזלם איתי אך כמובן שלא הצליחו, אני פשוט שונא שכולם עושים כמוני אביר בוזגלו יש רק אחד. אז הם לבשו גינס כחול בהיר משופשף עם חולצה לבנה מכופרת וכמובן כיפה שחורה, בל ולרייה והיילי התלבשו כמו מוראל ורק מינג לבשה גינס כחול גבוה וסטרפלס לבנה, קיצר היחידה שלא כיבדה את שבת.

לאחר הקידוש כל דודי ודודותי שהם בעצם המבוגרים יצאו החוצה לקור כנראה לעשן ואנחנו הצעירים נשארנו בפנים,
צוחקים, מתעדכנים ושותים.

״אני בוכה״בל שישבה לידי פרצה בצחוק מהבדיחה שסיפרתי וכל השאר צחקו עד בכי ולפתע מוראל נכנסה נסערת ועצבנית
ולריה מאחוריה נראת מפוחדת, מוראל הסתובבה אליה עם פרצוף המום ותהיתי מה ולריה עשתה שעיצבן את אל עד כדי-כך שהיא הוציאת את מוראל שלי מאיזון.

״פרחה עופי לי מהבית!״ מוראל צעקה והעיפה עלייה את הוואזה הקרובה ביותר שהיתנפצה והרסיסים עפו אל כל-עבר
״משוגעת את יכולה להרוג אותי!״ ולריה צעקה ולאחר מכן קפאה עד שרועי נכנס מהדלת בריצה והחזיק את ידה של ולריה.
לא...הבן זונה לא יעיז.
הוא יודע שאחותי מרגישה אליו משהו.
״אני אסרס אותו.״ אמרתי בקשיחות לתומר ובל שהיו משתי צידי ונשמתי עמוק. ״ואני אעזור לך״ תומר הכריז ברצינות והוציא קליקים מידיו כרמז לכך שהוא מוכן בכל זמן שהביא לו

״הי! זה לא בטוח בכלל. חכו עד שנגלה מה קרה״ בל החזיקה את ידי שנעמדתי ומשכה אותי לשבת בחזרה.
הרגל שלי קפצה לה בעצבנות, כיאלו קיבלה חיים משל עצמה
זה לא בטבע שלי להתאפק לריב מכות.

מוראל התקדמה לכיוונה של ולריה ומשכה בשיערה ככה שגם אם ולריה רצתה היא לא יכלה להתנגד ומוראל החלה לדבר ״אני אגיד לך משפט לחיים,״ לחשה לה בצורה שכולנו יכלנו לשמוע
״עדיף להיות בודד מאשר חבר בוגד״ שיחררה את שיערה בתקיפות וולריה נפלה על הריצפה שכל שיערה על פרצופה והעפתי מבט על רועי שנראה אדיש לסיטואצייה אך מעל הכל נראה משועשע וזה, היה הניצוץ אש הקטן ביותר והיחיד שגרם לפתיל הקצר שלי להידלק וזה עיניין של שניות עד שאני אדלק
״ואת חברה בוגדת.״ מוראל הודיעה עם כל כך הרבה אכזבה בקולה, ולריה שלא הייתה מוכנה לוותר קמה על רגליה והעיפה בוקס ממוקד אל שפתייה התחתונה של מוראל, אני רצתי אל מוראל שנפלה על הריצפה והסתכלתי על החתך העמוק שנוצר בשפתייה הנפוחות. עזרתי למוראל לקום והתקדמתי לרועי, תופס אותו סצווארון של החולצה הפלצנית מהתחת שלו שומע את נשימותי הכבדות