The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק חמישים וארבע-חזרה אל העבר

-נקודת מבט אביר-
-הערת הכותבת; שיש פלאשבק והכתוב הוא •בהדגשה בלי קו מתחת• זה אומר שזה חישי מספר לאביר בהווה,לא כחלק מהעבר-

חישי ואני עמדנו במקום שבו הכרנו לראשונה בזמן הפסקת החצר. ״אני יודע מי רוצה איתך מלחמה״ הוא הכריז לפתע שעמדנו שקטים מתמיד.

הנהנתי בהבנה. לאחר דקה הרמתי אליו את מבטי. ״מי?״

״זה לא משנה,בבוא הזמן אתה תדע.״ העביר את הנושא. ״אתה מוכן למלחמה בן?״

הסהסתי בתשובתי. חישי ניצל זאת שהייתי לא מוכן והפיל אותי אל הריצפה הקשה. ״אם אתה רוצה להיות אריה,אתה צריך להילחם עם אריות.״

״אני לא אריה.״ אמרתי בקשיחות,נעמד על רגליי. ״אני זאב.״

חישי גיחך בזלזול. ״זאב?״ הנהנתי. ״מה זה זאב? זאב זה כלום.״

התייצבתי במקומי,מתמקם בתנוחה כזאת שלא יוכל להפיל אותי. ״אולי אריה ונמר חזקים יותר ,״ הזזתי את ראשי לצד ובוצאתי ממנו קליק ״אבל הזאב לא מופיע בקרקס״

-

התנשפתי כמו משוגע,מנגב את עגלי הזעה הטיפטפו על מצחי. שפשפתי את ראשי בחוזקה מגרד בשיער שכבר אין לי מאתמול ועדיין לא מתרגל לגלח שעשיתי. בשביל להסדיר את הדופק התיישבתי על ארגז מאולתר שהיה שם נושם עמוק אחרי האימון המפרך שחישי עשה לי בנסיון לשפר אותי.

נעצתי בי את מבטו שהוא בא לצאת מהחדר. ״חישי״ קראתי לעברו. הוא הסתובב בשאלה. ״יש לנו דיבור לא?״ רמזתי לו שיספר לי כבר את הסיפור המזדיין הזה.

שהוא התלבט מה להגיד קמתי על רגליי וחסמתי אותו מלצאת לדרכו. ״כפרה עלי,אתה לא מורח אותי יותר.״ אמרתי בסוג של איום.שתינו ידענו שזה היה איום. ״אתה מספר לי,״ הבהרתי לו. ״ועכשיו.״

לא התכוונתי לעבור את התקופה הזאת בכלא מבלי להוציא ממנו את הסיפור.

הוא עמד מספר שניות במקומו הנראו כמו נצח,שותק. הוא התקרב לכיווני והתיישב מולי באיטיות. ״אוקיי. אבל קח בחשבון אביר. אני מכבד אותך ומעריך אבל מעכשיו והלאה אני אחראי למה שאני אומר,לא למה שאתה מבין.״

הוא הזהיר אותי. הנהנתי בהבנה. ״הכל התחיל,איך אפשר שלא,בהתחלה;״

התרווחתי במקומי. ״התחלה של מה?״

״מלחמה.״

~פלאשבק,נקודת מבט כללית~
״הסבים שלך כמו כל מלחמה,החלו כחברים הכי טובים.״