The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק שלושים ושתיים-זה מסובך

-נקודת מבט אביר-
חיפשתי בטירוף את המפתחות בכל הבית,בזמן האחרון אין זכר לעוזרת בית ולמנהל שאת שמם אני לא זוכר. טוב,הם פאקינג היו צריכים לשים לב שהכנסנו לפה שתי אנשים עטופים בשקים.

ליאור קם אליי ראשון להחזיק את גופי ״הי הי אחי!״ ניסה לפקס אותי אבל אני לא מוכן בשום מכיר. זאת פאקינג אחותי והם עשו לה דברים. הם נגעו בה בניגוד לרצונה. ואני לא הייתי שם לעשות משהו עם זה.

״אני הורג את הבני זונות האלה ליאור,״ אני הטענתי את אקדחי בעוד כולם קמים מהשולחן ומנסים לעצור אותי ״אתה לא עושה כלום!״ אראל נדחף מהצד מחזיק את ידי חסרת האקדח ״אני נודר בקברי צדיקים שאני הורג אותם אישית. אני עורף להם את הראש אני נודר לך!״ רהמתי מרגיש את הוריד בראשי מאיים להתפוצץ. דחפתי את ידיי מתנער מהם

אני לא מוצא את המפתחות החארות האלה. ״איפה המפתחות המזדיינים האלה?!״ מי הבן זונה שחשב על לנעול את הדלת?! נכון,אני. כושילאבא שלי. המשכתי להתלהם טורק את כל המגירות האפשריות שיש בבית. כולם ניסו לעצור אותי חות מאחת,שישבה בשולחן. היא ידעה שאין טעם. היא מכירה אותי טוב מדיי. אה לא,זאת לא אן. זאת בל,היא יודעת שקרה משהו ואין מה לעשות עם זה כי אני החלטתי שהוא מת אז הוא מת אלא אם כן יקרה נס.

איתמר לפתע הגיח מולי,ולמרבה ההפתעה הוריד לי בוקס והסתכלתי אליו בהלם. הורדתי לו אחד בחזרה סלי לחשוב וכתגובה הוא החזיק את לסתו בכאב ״תנשום לעזעזאל בן אדם!״ הסתכל עליי מזועזע ונשמתי עמוק,הוא בהחלט הצליח להוציא אותי מההטרף ששקעתי בו. היילי התקרבה אליי והתיישבה לידי על הספה לאחר שצנחתי עלייה ״תספר מה קרה״ היא ליטפה את ברכי ״אחי אני נשבע לך שתספר ואם זה משהו חמור אני אעזור לך להוציא להם את המעיים ולגרום להם לסבול כל-כך בעצמי.״ איתמר אמר בביטחון וכולם הנהנו. ״רק תספר לנו״ ליאם אמר בחצי חיוך. שכחתי שהוא ותום עברו לגור פה דמט.

הסתכלתי בזעם על השולחן ״אנסו אותה.״ כולם השתתקו.
ידעתי שזה מה שיקרה,התהדמה הזאת. אני שונא את המחשבה שזה מה שעשו לה, רק בגלל אבא. בגלל אמא. בגללי.
היא צריכה את אמא אחרי דבר כזה ואין לה אחת כזאת.
היא הייתה צריכה את אבא אבל הוא עסוק בתחת של עצמו.
ואני...היא כבר בטח לא סומכת עליי ובצדק,אני גם לא סומך על עצמי כרגע.

איתמר המפגר פלט תדמהת הפתעה ותומר התרומם בעודו שולף את האקדחו וטוען אותו ״קום.״ הוא הקים אותי בעוד שבגל מנסה לעזור אותנו ומינג מתקדמת לכיוון הדלת השם יודע למה.

קמתי יחד עם תומר והתקדמנו לכייון הדלת. ידעתי שהוא מחובר למוראל כמעט כמוני והןא מרגיש כיאלו אנסו את אחותו הקטנה

״מינג זוזי.״ תומר אמר לה אך הלא לא זזה. טעינת אקדח נשמע מאחור ואראל הגיח לידנו ״מינג חיים שלי זוזי״ היא לא זזה, יש לה בעיות או משהו? הזזתי אותם ובאתי מולה ״אין לי כוח להצגות. זוזי.״ שיניי היו חשוקות. הידקתי את לסתי שומר על עצמי לא להעיף אותה לאלף עזעזאל כי אני אוהב אותה גם כמו אחות.