The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק תשע-מפקיר יופקר

-נקודת מבט אביר-
הבטתי בכל החבורה החדשה והישנה יחדיו לאחר המקלחת הטובה שעשיתי והם החליטו שצריכים לגייס אספה בסלון ״אז לכבוד זה שאתם באתם לחור הזה,״ אחד הילדים שנראה לי ששמו הוא בר עמד על כיסא וצעק,לצידו עמד איתמר מחויך ״היום בשמונה וחצי פה בסלון.מסיבה לכבוד החדשים.״ הוא החריז וכמו איתמר שהפסקתי להכיר בחצי שעה,אנרגטי ברמות

אחרי חמש דקות כבר הסלון היה ריק כמעט מאנשים.
״ככה אתה נוטש אותי?״ צעקתי לתומר שקם ממקומו ליד בל לכיוון החדר שלי שלו של בר ושל איתמר. בכל חדר היו שתי חדשים ושתי וותיקים,בחדר לידנו היו אראל היליי ליאור ועוד אחד שאני לא באמת זוכר. אני לא זוכר ילדים שלא מעניינים אותי.
״סליחה אחי.אני עייף מת״ תומר אמר לעברי והרמתי את שתי אצבעותיי כסימן לביי והוא הנהן בחיוך קטנטן.

כעבור שנייה גם בל קמה ״לאן זה?״ כיווצתי את גבותיי
״אמ..״ היא מלמלה ולא מצאה לעצמה תירוץ ״לסדר את הדברים מהמזוודה לארון?״ שאלתי והיא הנהנה נמרצות.
אני לא טמבל,קורה משהו בינה ולבין תומר, שתיהם החברים הכי קרובים שלי והם נורא מתאימים אחד לשנייה,וגם ההורים שלהם חברים טובים,סער אבא של תומר וליאןר חבר טוב של נדב אבא של בל.
אני מבין מאיפה הפחד לספר לי או לשתף,אני לא תמיד נחמד, פשוט הייתי שמח אם הם היו כנים ואני הראשון לפרגן לשתיהם

״לא לשכוח אמצעי מניעה,כי עדיף להיזהר מאשר להצטער!״ ליאור צעק לבל שהעיפה על ראשו את השלט שהיה מונח לידה והוא נאנק בכאב.מיותר לציין שכולנו מתנו מצחוק לאחר מכן היא ברחה כל עוד נפשה על מנעת שלא אשאל אותה שאלות נוספות שאין לה באמת תשובה אליהן.

עברתי להביט בדבר הכי יקר לי בעולם, במוראל שהביטה גם היא בי מחייכת והחזרתי לה חיול כמובן,נמס מכל דבר קטן שקשור אלייה. עברתי להביט באיתמר שישב בספה הקטנה שיכולה להכניס עד שלוש מקומות,לידו הייתה בת אחת שאת שמה אני לא זוכר ולצידה היה את בר הבן.
כן כן הספקתי להכיר פה שיש שתי בר, בר הבן ובר הבת.
וכן,זה כן מבלבל אחושרמוטה.

ראיתי את מבטה של סיוון פוזל לכיוון ידי וידה של מוראל וראיתי גם את בר הבת שישבה לצידה בספה הקטנה עוד יותר, ״אתם ביחד?״ סיוון שאלה בחוסר טאקט וליאור שנכנס עכשיו נחנק מצחוק והצטרפנו אליו גם מוראל ואני ״לא״ עניתי בקצרה לאחר קצת נרגענו ״שהייתי יוצאת עם הקוף הזה?״ מוראל שאלה בגועל ולקחתי כרית,עולה מעלייה וחונק אותה ״אני אח גדול!את צריכה לכבד אותי!״ אמרתי את המובן מעליו והיא רק צחקה כמו כולם פה בחדר ״א..אני לא נוש..שמת!!״ מוראל הרביצה באוויר מכיוון שלא ראתה מה היא עושה אך לאחר כמה ניסיונות היא מצאה את ידיי ותפסה בה חזק ״את בסדר?״ שאלתי בדאגה ישר מוציא את הכרית והיא העיפה לי סטירה צוחקת ״פעם אחרונה שאתה מרביץ לי!״ היא אמרה בתקיפות נוזפת לי כילד קטן והנהנתי כרגיל,עושה כל מה שהיא רוצה.