The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק חמישים-דיבור

-נקודת מבט אביר-
נכנסתי לחדרו של מנהל הכלא. החדר של המנהל היה גדול,ממש גדול. כמעט כמו החדר בבית הרגיל שלי. כמו שלוש תאים פה. גם כן,חתיכת מזדיין. שאני צועד לעברו,הוא עומד מאחורי שולחנו השחור לכבוד כניסתי. מאחוריו יש אוסף מרשים של גביעים.

״אביר מיכאל בוזגלו״ הוא בירך אותי בשמי המלא כזה שיהיה רשום רק בתעודת הזהות שלי בעזרת השם. אביר על שמי, מיכאל על שם סבי ובוזגלו.. טוב בוזגלו זה בוזגלו. לאחר שקרא את שמי מהדף שכנראה מכיל גם פרטים עליי כגון כישרונות,מכרים וחולשות.

״לכבוד הוא לי אדון...?״

חיכיתי שישלים אותי. ״דוד,דוד בן הרוש.״ שהתיישב על כסאו באותו הרגע גם ליבי צנח לתחתונים יחדיו והייתה לי תחושה שהוא לא יחזור למקומו הקבוע,בחזהי.

התאוששתי גם אני והתיישבתי על הכיסא מולו. ״ולמה כבודו הזמן אותי לפה?״

״אתה התחלת להיות חזק פה מבחינה חברתית, יש התלחששויות של האסירים שמתכננים משהו,״ נשען לאחור בכסאו,מתמקם בנוחות. ״אז חשבתי שתעשה לי טובה אם אתה מבין למה אני מתכוון.״

לא.. הוא צוחק עליי? על עצמו?
הדבר היחיד שהכי חשוב לעבריין בחיים שלו זה הכבוד. הפגיעה בכבוד מהווה אצלנו עילה, תמריץ לפגיעה כלפי הפוגע.
בתור עבריינים אנחנו מאבדים מספר דברים; תקווה להיות אנשים טובים יותר.חופש לטייל ברחוב בלי פחד. בתור ראש ארגון פשיעה-אי יכולת לקיים זוגיות. אני נשוי לפשע. אני חי פשע. אני קם לפשע, אוכל הרבה שזה כבר פשע, נושם פשע (פעם זה היה קצת סמים), הולך פשע שהאקדח תמיד בהכנס,ישן פשע צמוד צמוד עם האקדח.

זה כמו שלעבריינים יש חוקים לא כתובים; לא פוגעים בנשים וילדים. עברתי על החוק בחיים שלי אבל בחיים לא התעללתי באישה. לא רצחתי או אנסתי אישה או כל משהו בסגנון וזה תקף גם לגבי ילדים. זה שאנחנו הגברים הסתבכנו בחרא לא אומר שהנשים שלנו וילדנו צריכים לחיות בפחד, לאבד את חייהם בגלל אויב מזדיין. ״ממש..״ מלמלתי בלעג. אני לא מאמין שהוא חושב שאני אלשין לו מה האסירים מדברים.

״חבל. ראיתי את לוקח הביקורים שלך היום..״ התחיל לדבר והרגשתי את החנק בגרוני. אוי אלוהים,עוד דרך לצחוק עליי מלמעלה? נראלי התיישבת על הכפתור נאחס שלי. ״ויש שם אחת שקוראים לה אן.״

השתעלתי קלות. הוא השיט לי את המים, שתיתי את כל תכולת הכוס בשלוק,מניח על השולחן וחוזר להביט בו. ״מה איתה?״

״היה נראה שיש בניכם משהו,חבל שזה יהרס.״

חשקתי את שיניי בזעם. בן שרמוטה. גורם לו להרגיש גבר לאיים עליי?״קלאם לדיד, תייחלו וואכה ביבאן אל חדיד.״

״אני לא ממליץ לך לקלל את מנהל הכלא שלך לפניו.״ הוא נעמד. עצרתי את הדחף לגחך,לא קיללתי אותו. אבל בכל מקרה,לא ציפיתי שהאשכנזי המת הזה יבין ערבית