The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק ארבעים וארבע-תלמיד מצטיין

-נקודת מבט אביר-
-פרק קשה בתיאור המכות-ממליצה לבעלי לב חלש לא לקרוא מהקטע שאביר מסכים לאיתמר ללמד אותו,הודעה חשובה בסוף הפרק💘-
איתמר נכנס אל החדר בעודי אורז דברים. ״אחי אני צריך לדבר איתך,״

עצרתי את כל האריזות של המזוודות והרמתי את מבטי אליו ״מה קרה?״

״אני יודע שאתה לא תרצה,״ הוא התיישב על מיטתי לצד המזוודה עם עיניי עגל ופרצוף מתחנן ״אבל אני רוצה שתלמד אותי להילחם כמוך״

גיכחתי תחת אפי בשעשוע ״ולמה שאני אעשה את זה?״

הוא חייך בהתאמצות ״כי אני אגיד בבקשה?״

הסתכלתי עליו רציני,הוא אמיתי? ״בשום צורה לא״ התקדמתי להוציא עוד דברים מהארון ואיתמר הלך אחריי ״אביר בא לי להיות כמוך״ המשיך להתעקש על עצמו.

וואעלייה הוא לא מבין כמה שהוא טועה בכך שרוצה להיות כמוני.אני לא רוצה להיות כמוני אז הוא רוצה? ״תאמין לי שלא״ זרקתי עוד חולצה למזוודה.

הוא לא רוצה להיות כמוני. לרצוח פעם ראשונה בגיל שבע ולהעביר סמים במקום אוכל ל׳חברים של אבא׳ מגיל עשר. לדעת לריב מכות ולשבור מפרקת עוד לפני שלמדת ללכת.

הוא גנח בתסכול ״תלמד אותי לריב ולהגן על עצמי,תן לי לרצוח!״ זרקתי עוד מכנס בזעם אל המזוודה שנראתה מרושלת למדיי ״תלמד אותי לדעת לירות כדורים באקדח,תן למכור סמים,לריב מכות יותר טוב אני יכול לעזור לך״

עצרתי במקומי. ״איתמר לא.״ הרמתי את מבטי אליו. ״וזה סופי״

״אביר אבל תחשוב רגע בהיגיון!״ הוא התיישב על המיטה בשנית ומשך אותי לצידו ״תמיד אמרת שאנחנו כמו אחים נכון? אז להיות אח זה לדעת שאני נדפקתי ואתה בא לעזור לי גם אם זה להידפק איתי וההפך. להיות אח זה לדעת שגם אם רבנו ויצאתי בן של זונה אם מישהו ידבר עליי רע אתה תוריד לו ירייה לראש וזה מה שאני ואתה עושים!״ הוא המשיך בשלו,אפילו שהתעקשתי לא להסתכל עליו. ״אני יודע שאתה מוכן לספוג כדור בשבילי,אז תתן לי את ההיזדמנות לספוג כדור בשבילך״ זה היה משפט המחץ. הוא הוכיח לי תמיד שהוא שם בשבילי והוא להוט ביותר להיות איתי באיזו-שהיא סיבה. אז נשמתי עמוק,לא מאמין שנכנעתי לפגר המהלך הזה. ״נתחיל היום בערב. אין לי הרבה זמן ללמד אותך,מחר אני נוסע לכמה ימים,נסיעה עסקית״

הוא הסתכל עליי בהתרגשות. ״באמת?״ הנהנתי בלית-ברירה.

-

הבטתי באיתמר הישב על הדשא מחובק בינו לבין-עצמו שהרים את עיניים שפגשו את עיניי ״טוב שנזכרת לבוא!״