The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק שתיים עשרה-תפוחי אדמה

-נקודת מבט אביר-
הסתכלתי על אן שהסתכלה עליי כמו מפגרת ולא ענתה ״נו,כמה זמן את פה?״ אמרתי בכעס ושהיא באה להסתובב היא כבר עלתה לי על העצבים. תפסתי את מפרק ידה וסובבתי אותה אליי בכוח ״פתאום אתלא מבינה עברית? ידעת לדבר אליי בעברית ולנסות לפגוע בי יפה מאוד. אז בואי נשמה אני אסביר את השאלה יותר טוב;מאיזה קטע של השיחה את שמעת?״ השתדלתי לרסן את עצמי ולא להכאיב לה עם כמה שהיא הצליחה להכאיב לי כי אני לא אחד שמרביץ לבנות ולא מכבד אותם ואחרי שהיא שתקה עשר שניות הרגשתי שאני לא מסוגל לרסן את עצמי יותר ישחררתי את ידה והיא מהירה להתרחק ממני עם גופה והשפילה את מבטה ״מההתחלה״ בת של זונה.
חשקתי את שיניי והידקתי את לסתי ״לכי מפה.״ סיננתי ועברתי את גופה הדקיק ואומנם שווה אך מה שווה ציצי ותחת בלי אישיות? נכנסתי לחדר מוציא את הסיגריות מכיס מכנסיי וחזרתי למרפסת רואה את אן יושבת על הספסל.
מיותר לציין שלא הייתי מופתע, לא באמת ציפיתי שהיא תקשיב לי. היא הרי חושבת שהיא ׳מגניב ומורדת׳ מאז שהיא נולדה

״שמעי שמעתי עליך הרבה. לא מתבייש להגיד לך שהבנים פה לא הפסיקו לדבר; אן הגדולה. בבחורה ש׳נותנת עבודה׳ והיא מושלמת. טוהבת לעקוץ אנשים וחושבת שהיא יותר טובה מהם,שהשמש זורחת לה מהתחת והיא מחזיקה את העולם בביצים,״ התחלתי להתקרב אלייה לאחר שהיא נעמדה והיא החלה ללכת אחורה בפחד ופעם ראשונה שראיתי ציק של בהלה בעינייה,מגיע לה. הייתי רותח מתמיד,היא לא יודעת על מי היא נפלה.

״בואי מאמי מהשנייה שבאתי לפה אני מת לפוצץ לך את הבועה שאת חיה בה. אז צאי מהסרט. עומד מולך כנראה הבן הראשון שאומר לך את זה ובאמת מתכוון לזה - אני לא קונה ת׳הצגות שלך, את לא הילדה הטובה ולא הפיה שבאה להציל את כולם אחרי שהכל מתחרבן. לא חשבת על זה שאת זאת שמחרבת הכל?״ אמרתי בזלזול והיא המשיכה ללכת אחורה עד שנצמדה לקיר עם גבה ואני עם פני אל פנייה. לא יכולתי להסתכל על העיניים האלה, הגדולות והירוק האפור הזה שלרגע אחד האמנתי למבטה שאומר שהיא לא עשתה כלום.
אבל היא עשה הרבה יותר ממה שהיא חושב.
העיניים האלה,הן הזכירו לי את כל הבעיות שלי בחיים והריבים הבלתי פוסקים שלי עם חבריי ואחותי. לא יכולתי להריח אותה קרובה אלי,לא יכולתי לסבול את הנוכחות שלה לידי.
כמו קרציה שכל הזמן יושבת לי על הכתף ולוחשת לי ״פישלת,שוב״

״רציתם להוציא ממני את אביר הרע? בבקשה.״ לחשתי לאוזנייה והרגשתי את רעדה וזה לא כי רק היה קר.
״זכיתם.״ סיימתי את השיחה והלכתי להתקלח.

שמתי את המים הכי חמים שאפשר, מרגיש איך עורי נשרף ואיך ההרגשה שגופי עולה בלהבות לא דומה ללאבד את אהובים עליך. שונא את הדיכאון הזה. שונא את העצב הזה.
שונא להיות בריבים.
תפסתי את שערי בתסכול שהמים מטפטים על כל גופי ״זין!״ שאגתי בועט בקיר אמבטיה ועוד שנייה מחליק לאחור ועקב זה אני מתחיל לצחוק. כוסעמק אפילו להיות עצבני אני לא יכול.
יצאתי מהמקלחת מביט באראל שלא הפסיק להסתכל עליי אל התעלמתי. לבשתי את התחתון שלי של בוס והמכנס שינה שלי של אדידס האפור ובצד עיניי אני רואה את אראל עדיין מביט ב ״מה אתה נועץ מבט?יש לך בעיה בעיניים או משהו?״ שאלתי בתוקפנות. הוא היה נראה נורא. העין שלו הייתה עם פנס נפוחה יותר מכל ימי חיו, על בטנו יש תחבושת ענקית גבתו עם חתך שבטוח ישאר כצלקת ושפתו התחתונה פצועה ועקב זה נפוחה נורא. אני מנחש ששפתיו וגבתו זה העבודה של תומר,שדרך אגב עדיין לא אמרתי לו תודה.

״אתה בן זונה אביר.״ הוא העיז להגיד לי את המשפט שלא חשבתי שיצא מפיו. לרגע באמת חשבתי שדימיינתי. הפסקתי להסתכל עליי מהמראה ועברתי להסתכל עליו בבוז מופגן״הו הו תראו מי גידל ביצים,״ טון קולי זלזל בדבריו והתקרבתי אליו צעד אחד,ככה שהמרחק בנינו היה שתי צעדים בלבד ״חברה שלך הקטנה תפכה לך על השכם ונסתה לעודד אותך אחרי שהשפלתי אותך? אז עכשיו אתה רוצה לנסות להיות גבר ולהוכיח את עצמך?״ אמרתי בשנאה והוא בלע את גאוותו בשקט. עד שהוא הצליח להחזיר ולבנות לעצמו את הגאווה שלו הנה אני באתי וריסקתי אותה. וככה יהיה תמיד. לרגע אחד אפילו ריחמתי עליו. ״אתה מעורר רחמים״ לחשתי לו וסטרתי לו מספר פעמים בחולשה ויצאתי משם מחויך הולך לסלון, אך החיוך ירד שעמדתי בכניסה לסלון וראיתי את מוראל שיושבת שם מחוייכת והתנחמתי בזה שגם חיוכה ירד שראתה אותי.

אך כמובן שהחוסר טאקט בבית הזה חוגג בשפע ״מי זה החתיך הזה?!״ סיוון צעקה וקפצה עליי בחיוך ובחיבוק מוחץ וצחקתי ״רק שתדע שכולם פה שמעו את הסיפור והרוב הצדיקו אותך ואת אן״ סיוון לחשה לי באוזן בעודה עדיין מחבקת אולי ואז ירדה מהחיבוק והסתכלתי עלייה מכיווץ את גבותי בבלבול והיא משכה את ידיי לחדרי וחוץ מאיתמר שישן לא היה שם אף אחד.

״להתחיל לדבר ליד אית?-״ באתי לשאול אך סיוון קטעה אותי ״הוא ישן כמו טרקטור,גם אם נאצים יבוא לפה הוא לא יתעורר.״ היא אמרה בסקרזם צוחקת על מראו של איתמר ישן.
והבנתי אותה,איתמר באמת ישן מצחיק. ולבנתיים הוא בין האנשים שאני הכי מעריך פה אחרי שחלק הראו לי כמה אני ׳חשוב׳ להם. סיוון הסתכלה מסביב על החדר בהלם ולקח לי כמה שניות לקלוט למה ״סליחה על הבלגן..״ גירדתי בעורפי במבוכה ״זה איתמר הבן זונה״ צעקתי לכיוונו של איתמר שלא הגיב, נודר אני חושב שהוא מת.
״אז תשמ-מה זה הריח הזה?״ סיוון התחילה לרחרח את החדר בעקבות הריח המשתורר בבית ״זה ריח של שרוף.״ אמרתי נגעל וסייון פתחה את עינייה באימה ״יו! שכחתי את התפוחי אדמה בתנור!!״ היא צעקה ויצאה מהחדר בריצה בעודי צוחק.
אולי בנתיים רבנו אבל זה לא אומר שלא אוהבים, ואומנם בבית הזה יש תחושה שיקרו הרבה דברים, אך דבר אחד בטוח;
משעמם לא יהיה פה.