The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק ארבעים ושתיים-תָּו

-נקודת מבט אביר-
תָּו יצאה ״היא התעוררה״ מרוב התרגשות לא התאפקתי והרמתי אותה בחיבוק מוחץ. ״כמה שהתגעגעתי אלייך נשבע!״

היא צחקה וגערה שאני אוריד אותה וכך עשיתי מלטף את שיערה בחיבה ״איך גדלת,חיים שלי איזה יפה נהיית״

היא גלגלה את עינייה בעודה מנסה להסתיר את חיוכה,שוכחת מי מכיר אותה יותר טוב מכולם. ״כן,קצת חוצפה מצידך לבקש ממני להוציא כדור לילדה אבל אני רגילה לעשות בשבילך דברים הזויים,בכל מקרה מדברים על אביר״ יאמר לזכותה של תָּו,היא תמיד שם בשבילי אפילו שאני לא שם בשבילה.

״היי,״ חיוך אמפתי קרן מפנייה ״שמעתי מה קרה להורים שלך..אני מצט-״ קטעתי אותה מהסיבה הפשוטה שלא היה לי צורך לשמוע ניחומים ורחמים אפילו מפיה של ילדה ההעברה בדיוק כמוני שכרגע היא יתומה ואחיה ברח, רק לבדה.

תָּו חייכה אל מאחורי,בעודי מסתובב לראות מי שם ופוגש את אראל המופתע ״זין! אני לא מאמין!״ היא רצה אליו לחיבוק והוא מנשק את ראשה, ככה שעזבתי אותם לבד.

עמדתי בפתח דלת ״לעזעזאל שכחתי איך המקום הזה נראה כבר״ עמדתי בפתח הדלת, קשה לראות אותה ככה מחוברת לאינפוזיה וכל החרא הזה ״איך את?״ שאלתי באמפתיה

אן חייכה בשעשוע ״אני עוד יתחיל לחשוב שאתה דואג לי״ גיכחתי. היא יודעת שהיא חשובה לי אבל לא נתתי לה להנות מהתענוג הזה אז הכחשתי בכל תוקף ״זה התרופות שנותנים לך,הם גורמות לאשליות״

אך כל הפוזה של ה׳לא אכפת לי׳ התנפצה ברגע שאן ניסתה להתיישב אך גנחה בכאב כי מאינסטינט של דאגה זינקתי אל המיטה והשכבתי בחזרה את אן מצחקק ״תרגעי נמרה. את עדיין לא בשלב של לקום.״

״חמודה היא,״ ראשה כיוון על הדלת,ידעתי שהיא מתכוונת לתו אבל לא התכוונתי להיכנס לזה רק מטון קולה היכולתי להישבע שהיא נשמעה מקנאה ״מי זאת הייתה?״

לא התאפקתי וצחקוק נפלט מפי בעודי מתיישב אל מיטתה המאולתרת ונושך את שפתיי,היא כל-כך יפה. חייכתי בגאוותנות ״מתאים לך קנאית״

זכיתי לגלגול עיניים מצידה ועקיצה חדה ״אני בטוחה שהיית רוצה להאמין בזה״

״איי!״ עשיתי פרצוף נפגע בעודה צוחקת. אני מוכן לשלם בשביל לשמוע את הצחוק הזה כל היום ״ממש פגעת בליבי״

היא השתתקה,פיה נפתח כרוצה להגיד משהו אך נסגר באותה מהירות. החזקתי את ידה ״מה?״ היא נשכה את שפתייה ודיברה בהיסוס,שוקלת כל מילה ״איך אתה עם מה שקרה?״

צחקתי בתבוסה ״בואי נחזור לתָּו״ היא הרימה את גבותייה בלעג ״אז קוראים לה לתָּו?״

״איי אן, אן, אן שלי..״ מלמלתי רואה את המבוכה שהייתה בעינייה. אבי לימד אותי לשים לב לשינויים של אנשים וזה בהחלט שהפריע עלייה ״תו אחת הנשים הכי חזקות שאני מכיר.״