The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק ארבעים ואחת-זה מה שהבוזגלו עושים

-נקודת מבט אביר-
הוא הצמיד את אקדחו אל ען שעצמה את עינייה בפחד, יש לי כישרון לסכן את היקרים לי מכל. ״אתה יורה, אני יורה״

הדמעות החלו לנזול על פנייה של אן,קולה רעד וצמרמורות עברו בעורי למשמע שמי מפייה ״אביר״ החוסר אוניים שלה השאיר אותי קפוא כך שעצמתי את עיניי בחוזקה.

~פלאשבק~
היינו כולנו אצלי ואצל מוראל בבית,ככה זה שההורים של כולם טסים לחול ביחד. הסתכלתי על אראל בעודי צוחק ״אני לא מאמין,פשוט עזבת אותה?״

״כן״ הוא אמר עם חיוך שיכורי בגאווה כמו בן-זונה אמיתי. הוא לא אמור להתגאות בזה שהוא לקח למישהי את הביתולין ופשוט עזב אותה לילה אחרי לבד. ליאור התקרב אליי מתנדנד מצד לצד אחרי שבא מהשולחן של השיכורים בהגזמה הישבו ליד הבריכה ותנחשו מי שם? ליאור כמובן,מינג, תומר שעובר משולחן לשולחן ויחד איתו בל ואחרון חביב איך אפשר שבלי ליאם ששם מאז שנכנסו. ״נגמר הודקה״

קמתי מכסאי ״לא תשב,״ אווה עצרה אותי עם חיוך ״אני אלך להביא.״ אני מאוהב קשות. התעקשתי להביא אני ״את לא תדעי איפה לחפש,זה במרטף ינות חיים שלי. תשבי אני אביא״

היא הניחה את ידעה עליי בקביעה והחטיפה לי נשיקה ״אני הולכת להביא.״

מוראל החזיקה את ידיי בחיוך וזה כה שימח אותי כי אני יודע שהיא שמחה בשבילי כמו תום,חבר של ליאם עוד מהגן אך נהפך לבן משפחה אצלנו ״אתה ואווה רציני אה אחי?״ הנהנתי בגאווה. פעם ראשונה בחיי שאני שומר על קשר יציב,בלי מעידות