The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק ארבע עשרה-עורק

-נקודת מבט אביר-
״מה זה הזיפים האלה איתמר?,״ סיוון ליטפה את זיפיו הרבים של איתמר כתוצאה מחוסר גילוח ״שוב חזרת להזניח?״ ציחקקה אך עדיין נשארה שכובה עליו עם הפנים אליו.

איתמר שהרגיש צורך להתגונן ישר תקף,כי בשבילו ההגנה הטובה ביותר היא התקפה ״לינוי אמרה שזה יפה״ אמר בערעור וליטף את זיפיו בעודי מביט בדממה על תומר ובל ששכבו מחובקים על המיטה של תומר ועל בר הבת ובר הבן שישבו גם הם ביחד וכולם הסתכלו עליי היחיד שלבד, תמיד.. תמיד לבד

מצחיק,כי אני תמיד מרגיש לבד.
לא שזה מפריע לי, אבל גם עכשיו אני מרגיש לבד,
הריקנות הזאת... למרות שאני לא באמת ריק.
אני לא באמת לבד. אני מוקף באנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי ואני בכל זאת מרגיש בדד.

אחרי שהרגשתי שכבר מסכלים עליי יותר מדי הבנתי שרוצים שאני אגיד משהו ״טוב מה לא אומרים בשביל זיון״ אז באמת אמרתי וגררתי צחוק גדול מצד כולם חוץ מאיתמר עם הפרצוף החמוץ שלו. אני לא יודע ממה הוא יותר התעצבן; מזה שירדתי עליו או מזה שהוא ניסה לגרום לסיוון לקנא בקשר ללינוי שאני לא אוהב לקלל בנות אך היא הזונה של המקום הזה היא שוכבת עם כל הבנים אז יצא שבסוף והבדיחה על חשבונו של איתמר. ״יאללה בוא בוא אחי אני אלמד אותך איך להתגלח נכון״ קמתי מהמיטה מתמתח מרגיש איך שרירי נהיים רפויים.

וזה הרגע בו איתמר קם בדרסטיות ומתחיל להיות איתמר ״אני יודע להתגלח פה יותר טוב מכולם!״ הוא הצהיר בגאווה אך השמץ שהיה לעצבנית בקולו העיד על כך שגם איתמר לא מאמין לעצמו וגיכחתי תחת אפי ״בוא אני אלמד אותך אחי״ הדגיש את ׳אני אלמד׳ ומשך את ידי לאמבטיה וכולם ידעו שמשהו טוב לא יצא מזה

*

״הכל חשוב בתנועה,״ עיניו הבהירות של איתמר הסתכלו עליי מבעד למראה וחיפשו אישור עם עיניו שאני אכן מקשיב ושקיבל אחד כזה המשיך ״תנועה גברית וחדה״ הוא הבהיר לי בעזרת זה שפתח את עיניו לרווחה,בצורה מוגזמת למדיי

״שתדע שהרבה מאוד אנשים היו משלמים בשביל שאני העביר להם שיעור כזה״ איתמר ניגב את ידיו עם המגבת הנחה על השיש ״כמה שקל וחצי?״ אמרתי משועשע ואיתמר התעצבן ונזף בי ״שקט עכשיו.״ אמר בתוקפנות

״תזכור!הכי חשוב תנועה חלקה וגברית״ הקול ההתלהמותי שלו נורא הצחיק אותי וההתרגשות שלו מהדברים הקטנים האלה אבל בעקרון ככה נהנים מהחיים בצורה המיטבית ביותר.

״אם תעשה את זה בתנועה חלקה וגברית,״ הדגיש את החלקה וגברית ולא ניתק לרגע את מבטו ממני ״לא תחתך״ הוא הבהיר לי שוב והנהנתי שקוע בו שהוא הדגים לי את תנועת הגילוח על פניו בתנועה חזקה והוריד חצי מהקצף שהיה עליו בשם הגילוח בטענה החוזרת על עצמה-שככה לא נחתכים
וככה עשה עוד פעם ״הופה! ראית כמה גבריות יש בתנועה?״ הוא שאל וגיכחתי בשקט מסיט את מבטי ממנו ונושם עמוק, כי הייתי קרוב נורא להתפרץ בצחוק אל מול פניו.

״גבר אמיתי לוקח הכל באיזי אביר.״ אמר בהתנשאות מסויימת ואני הנהנתי בשקט,חוזר לצפות בו מגלח עוד גילוח, הפעם השנייה כבר. ״אני לא כמוך,אני גבר תראה כמה גבריות יש בתנועה הזאת״ הוא התלהב עוד פעם ושתף את הסכין, ואני המשכתי לבהביו בגבר הברוטני הזה שעומד אל המראה שמולי איך הוא רוצה לעשות עוד גילוח חד במיוחד אך משהו עוצר בעדו ״רוא-״ בא להשוויץ כהרגלו אך הקצף הלבן שהשתנה לאדום תפס את תצומת ליבנו ״אה מה זה איתמר,זה לא דם?״ שאלתי מגחך ואיתמר הרים את מבטו בדרמטיות

איתמר אשכרה החוויר מהלחץ ששקע בו ״איי״ הוא הפשיר מהתנועה שקפא בא והתאושש מנסה לחסום את הדם מלזרום בכמויות ״אוי ואבוי,אוי ואבוי״ אמר בפנאיקה ואני כבר לא יכולתי לעצור בעדי ופרצתי מצחוק ממראו הלחוץ, מהצורה שבה החזיק את צווארו ״בן זונה! תוציא צמר גפן,״ פתח את המגירה עם ידו הנקייה כי השנייה היתה מוצפת בדם ״עוד אוי ואבוי נו כבר עוד אביר!״ זירז אותי בחוסר סבלנות ״אא..א.. אביר! תתקשר מאה! תתקשר מאה!!״ איתמר היה כבר חסר אונים וזה היה הסימן הסופי לכך, הוא השתגע מהלחץ נודר לכם. כבר לא יכולתי לעצור את בצחוק שמתפרץ ומאים לצאת בגדול ״וואה וואווה נראה לי זה עורק! נראה לי זה עורק!״ צעק וכולם הגיעו, סקרנים לדעת על מה כל הצעקות ומה המאורה

״גבר אמיתי לוקח הכל באיזי לא איתמר?״ הצניות שבקולי בלטה ורק הרגיזה את איתמר יחד עם הצחוק של כולם

*

נכנסתי לחדר אוכל רואה איך כןלם התאספו סביב פינת האוכל לקדיוש ״הנה בא הצדיק של בדדד״ בר אמר בהנחת שמחה עם תוספת חיוך והחל את ברכת הקידוש המוכרת ואהבתי לשמוע את קולו הפייטני שהיא בעצם הדרך שבא אומר את התפילה ״יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבא העם״

היה משהו שתמיד שרגיש אותי בברכה,כל פעם שהקריאו את הברכה הרגשתי קרוב יותר לאלוהים. קצת יותר קדוש.
פחות מחולל ורחוק מכל הצרות שלי, כיאלו הילת ה׳ עומדת בצידיי ויש לי קשר איחודי איתו,זה מרגיע אותי וממתן אותי.
ושאני מקריא את את הברכה? אני מרגיש בעננים.
זה כבוד, כבוד להיות ראוי להקריא דבר כזה קדוש ולדבר על דבר קדוש, ולרגע אחד אתה בעצמך מרגיש קדוש.
משהו שבאמת אי אפשר להסביר, ואני יכול להקשיב שעות לתפילות וברכות

סיימנו את הברכה ואנחנן הבנים עברנו את שלב נטילת הידיים, ואיתמר נראה מעופף,הוא נגע בחתך של צווארו וקילל תחת אפו בשקט וזכה לנזיפה מבר ״לא מקללים בשולחן קידוש, ובכללי לא ביום שישי.״ בר חשק את שיניו והנהנתי מסכים

ואני באמת לא יודע למה, אך המבטים של מוראל אן ואראל אל עברי נותנים לי תחושה שהקידוש הזה לא יעבור חלק.