The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק שלושים-כניסה לקבר

-נקודת מבט אביר-
עוד לא יצאתי מהבית וכבר התיישבתי על המדרכה,נזכר בכל האירועים שקרו בחיי בתקופה האחרונה ״סעמק״ ירקתי הצידה משפיל את הראש שאותו שמתי בין רגליי מנסה למצוא איזון מסוים ונעזר בשקט שיש מסביב.
אז זהו שכבר לא היה שקט כי כולם התחילו לצאת.
הם נראו המומים,אני די בטוח שכמה מהם חשבו שאני בקשר טוב עם אבי. טוב חבל כי אם לא אמא שלי לא הייתי גר איתו, אומנם בילדותי הייתי נורא צמוד אליו וקרוב אליו,צמא לקבל כל טיפה של מידע על איך להיות כמוהו וחיקיתי אותו בכל דבר. אבל אז ראיתי מה היא עושה למאמו שלי,איך היא הייתה מתחננת בפניו בזמן המוגל שהוא היה בבית לעזוב את כל העסק של הפשע כי כבר יש לנו מספיק כסף אך הוא היה ממשיך וכל השומרים שלו שהיו הכי קרובים אליי מתו אחד אחד בתורו ואיך חברים לו שהכרתי ואהבתי בתור ילד בן עשר עד חמש עשרה, הייתי צריך לבוא ולשבת איתם בהלוויה עליו. עד שקיבלתי שכל באמת בגיל 15 ושחררתי את כל העולם הזה של אבי. ואם אני בוכר להתעסק בעולם הזה,זה רק בשביל אנשים ולא בשביל טובתי האישית.

אן התקדמה לכיווני שלצידה תום בעודה צוחקת ממנו. מאיפה היא מכירה אותו? נזכרתי שגם בפנים ראיתי אותה צוחקת כמו משוגעת מהבדיחות שלו

חיוכה נמחק שהיא ראתה אותי, אך בכל זאת היא מלמלה לתום; ׳תתקדם אני באה׳ כי ה׳מקצוע׳ שלי מחייב לדעת לקרוא שפתיים והיא התיישבה לידיי בשקט ״היי אביר הגבה,״ הזזתי את ידה ממגבתי. המגע שלה גרם לצמרמורת בכל גופי לבעור ״הכל בסדר״ קרצתי לה וטענתי את אקדחי.

״רגע!״ היא צעקה שכבר הייתי בכניסת האוטובוס שהשכרנו ושגם במקרה הביא אותנו לפה הסתובבתי אלייה לסמן לה שאני מקשיב ״זה היה אבא שלך?״ התעלמתי. ״אתה יכול לנסוע גבר״ אמרתי לנהג שהסתכל עליי לפני בציפייה והתקדמתי למושב אחד לפני האחרון בעוד האוטובוס מתחיל להתהלתל ואן רצה אחריי והתיישבה לצידי

ראיתי שאם אני לא אענה לה היא לא הולכת לשחרר ״אן הכל בסדר איתי ואיתו.״

״אתה שקרן כזה גרוע.״ היא המשיכה להתעקש אז לקחתי את רגליי למושב הראשון,ולמרבה הפלא היא אחריי גם לשם ״מה קרה שם?״ יואו איזה קרציה ״אל תשמור בבטן.״ סעמק איתה.

״מה לספר ולשתף? איך אני מרגיש רע עם עצמי שבמקום לדאוג לאחותי וללכת איתה באתי איתך באותו היום? כי את פאקינג גורמת לי לשכוח מכולם. את מסחררת לי את הראש, וזה לא טוב אן.״ הקפצתי את רגלי בחוסר סבלנות,רק מפנים כמה לא טוב לי איתה ״עכשיו תשחררי ממני״ התעסקתי בניידי,בודק עוד כמה דקות אנחנו מגיעים ״אבל-״ היא באה לדבר אך עצרתי אותה ״אין לי כוח לזיוני שכל״ לא הפנתי את מבטי מהטלפון אל הדרך גם שאן זזה מלידי בכעס לאחורה של האוטובוס

אחרי מספר דקות הרגשתי מישהו מתיישב לידי, זה היה ליאם״יאללה עוד מעט וזה נגמר גבר״ תפך על כתפיי במטרה לעודד אותי אבל אני באמת לא מבין אית זה עוזר. הייתי מוכן להתאבד עכשיו על מי שבא מולי וזה מה שהולך לקרות. הנהנתי באדישות.