The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק עשר-טוב ממך

-נקודת מבט אביר-
״אביר״ שמעתי קול נשי מוכר אך לא מספיק קורא בשמי והרגשתי יד קטנה מנערת אותי ״מממ״ הממהמתי בעייפות ולא פתחתי את עיניי. חרא שלי אני עייף. ״שלחו אותי להעיר אותך״ הנערה אמרה וליטפה את שערי ״אני אבוא עוד מעט״ אמרתי בקול ישנוני מעיף את הכרית השנייה לריצפה. שונא לישון עם כריות,אני אוהב רק כרית אחת.

אך היא לא הרפתה ״אביר,״ היא אמרה בתקיפות וניערה אותי חזק יותר ״יש עכשיו את המסיבה לכבוד זה שבאתם אז קום כבר!״ פתחתי את עיניי בבום מסתכל על אן שמולי ״מה את עושה פה?״ שאלתי בשנאה. לא סובל אותה.
״שלחו אותי להעיר אותך״ משכה בכתפייה וחייכה חיוך קטן
״את יכולה ללכת.״ אמרתי בפשטות חוזר לשכב שומע איך היא מוציאה את האוויר לאט ונאנחת.

״אביר?״ היא שאלה בלחש,עם קול מתמסכן שהזכיר לי כל-כך את אווה. וגם המראה שלה. כיאלו אווה יושבת כאן מולי ומתחננת שאני אתעורר ״מה?״ הסתובבתי אלייה בעודי עדיין שוכב רק שהפעם עיניי פתוחות והיא מלמעלה מסתכלת עלי ברוך ״אני גרמתי לך ולאראל לריב..אני יודעת כמה הוא חוב לך.אני מצטערת.״ היא הסתכלה עליי באותו מבט,ואני הרמתי את גבותיי בפליאה. אן? מתנצלת? ״בסדר״ סיננתי וקמתי מהמיטה מוריד את חולצתי רואה איך היא מביטה בביטני במעוצבת. ואני לא מתבייש לומר זאת,עבדתי עלייה קשה

אחרי כמה דקות היא שמה לב שהיא בוהה וניערה את ראשה״בסדר?זהו?״ היא שאלה בעצבים וקמה מהמיטה אל מולי ״כן״ אמרתי בעוד יותר פשטות,יודע איך זה משגע אותה.
אם היא באמת הייתה מצטערת והיא נשמה הטובה אז האדישות שלי לא הייתה מרגשת אותה כמו עכשיו. משכתי כל חולצה מהארון אך צעקה עצרה אותי מלשים את החולצה ועברתי להביט בה. ״אתה בן זונה אמיתי אמרו לך את זה פעם?״ היא אמרה בחצי צעקה וחייכתי חיוך מתגרה ״את לא יודעת כמה,״ היא גיחכה ״שמעי אני לא יודע איזה הצגה את עושה אבל תראי איזה קטע,רק אני ואת פה. כולם בחוץ אולי מאמינים לשטויות שלך שאת באה לגשר בין כולנו,אבל שלא תטעי כפרה עליי זה לא עובד״ שמתי את חולצתי והשארתי אותה בחדר

יצאתי החוצה רואה את כולם בסלון צוחקים ומחייכים ״מה קורה כבודו מותק?״ איתמר צעק לי מהמבטח ״קוקסינל יבשת אותנו כבר״ ליאור התלונן וגילגלתי את עיניי מתיישב במקום הפנוי שעל הספה לצד בר הבן מצידי השני סיוון שנשעת עלי.היה מקום פנוי ליד תומר שדפק לי מבט עצבני על איפה שבחרתי לשבת אבל כל מטרת הערב להכיר את הישנים טוב יותר לא?

נעצתי את מבטי במוראל שצוחקת עם אראל ואני בטוח שהיא לא יודעת מה עבר בנינו אחרת היא לא הייתה מדברת איתו.
לאחר מכן הבטתי באן שיצאה מהחדר עם חיוך ״תפנה קצת מקום״ היא התיישבה לצד תומר והניחה עליו את הראש בזמן שהם העבירו בדיחות בניהם, פספסתי משהו?

*

חיבקתי את מוראל מאחור בעודה מדברת עם בל ״אל״ לחשתי לה באוזן והיא קפצה משתחלת מחיבוקי והסתכלתי עליי מבולבל,ממתי היא לא רוצה לחבק אותי? ״היי,״ היא אמרה וידעתי לזהות שהיא עצבנית,בלשון המעטה. היא הייתה נראת רותחת.