The legacy of pain|| מורשת הכאב

פרק שלושים ותשע-דומה לאבא

-נקודת מבט אביר-
סער משך בכתפיו ״אין לי מושג״ עברתי להסתכל על מיי בציפייה שאולי לה יש רעיון למה זה אך היא מהירה לבטל את מחשבותי כדי שלא יהיו לי צפיות ״שאני אדע?״

הלכתי הלוך ושוב באמצע הסלון בעוד סער מתעסק בטלפונו ומיי מסתכלת עליי וכנראה שמנסה גם לחשוב אבל עליי זה יותר השפיע כי אני כבר התחרפנתי שעה רציתי לפתור את זה ורציתי לפתור את זה עכשיו.
זה לא זה לא הצירוף של כל שמותיהם של האחים אבוטובול בגימאטריה,זה לא מספר טלפון שיש בו רק 10 ספרות,זה לא תעודת זהות שיש תשע ספרות.

״תשובה למה זה צריך להיות בכלל?״ צנחתי שוב על הספה ביאוש.

״די מצחיק דווקא״ הוא לגם מהתה החם ״אם לא הבנת מהסיפור זה תשובה ללמה אבא שלך שנא אותנו״

הודעה קפצה מהטלפון. שוב אן
אן בן-הרוש; ׳אביר אתה צריך לחזור עכשיו׳

גיחוך נפלט מפי,חייכתי בשעשוע.

את/ה; ׳אני עוד חשוב שאת דואגת לי׳

מיי העירה את תשומת ליבי. ״עם איזה בת אתה מדבר שאתה ככה מחייך?״

פאק. אני מחייך? ״אף אחת״ מלמלתי ביובש אך סער לא האמין לי,אני כזה שקוףף אלוהים. ״אני מאחל גם לך למצוא יום אחד איזה מיי בן הרוש אחת.״

רגע רגע רגע מה? הרמתי את גבותיי בפליאה ״מ-מיי בן הרוש?״ מיי הנהנה.

״ואמרת יש לך אחות?״ שוב היא הנהנה. ״לאחותך איך קוראים?״

רק שהיא לא תגיד אותה, בשם השטן ״קוראים לה אן,למה אביר?״

ניערתי את החולצה הנדבקה מזעתי. אן היא אחות של מיי,אבא של מיי עובד בתחנת משטרה. אני בן זונה אם הוא לא שלח אותה לרגל אחריי ואני לא אחד שיוותר לה בקלות. למה עד שאני המזורגג מתאהב אני מתאהב באחת ששמה עליי אלף זין?

אספתי את דבריי במטרה לצאת אל הבית ״תודה על האירוח״ דיברתי במהירות ״אני חייב ללכת. ביי סער ביי מיי!״

פתחתי את הדלת ״אלוהים אדירים.״ מלמלתי שטלי עמדה שם עם ליאב שצחק עליי.

טלי חיבקה אותי חיבוק ונכנסה אל הבית, לאחר מכן ליאב התכופף לחיבוק גברי ״לא אלוהים,״ הוא קרץ לי ״רק אני.״

נפרדתי לשלום מכולם אך ליאם הופיע פתאום בפתח הבית,לא מפתיע כל-כך לאור העובדה שההורים שלו פה עכשיו. עברתי בפניו מהלי להוציא עגה והלכתי לכיוון המכונית שלי
בזעת,למה חניתי אותה כל-כך רחוק?

״מה זה?״ הסתכלתי על המכונית שהייתה שרוטה ושבורה כולה. הסתובבתי לראות עם מי שעשה זאת עדיין שם אך עמד מולי מישהו עם לבוש שחור מכף רגל ועד ראש על מסכת סקיי שחורה, מאחוריו עמדו לפחות שתי שורות ובכל אחת מהם שבעה אנשים הנראים בדיוק כמו מי שמולי