Ice Princess

part 0.2

Part: 0.2/ למות מטופחת
---------------------&---------------------

התעוררתי במיטה שלי, בחוץ כבר חושך- היום כלל לא נגמר. הסיוט ממשיך ומהלך בעיינים פקוחות.

"מה השעה?" הגעתי לסלון וצפיתי באחי בוהה בספר הסגור שלו המונח על שולחן הקפה השחור.
"שמונה, איך את מרגישה?" שאל
"בס-" הטלוויזיה הקטנה שנדלקה קטעה את דבריי. מה? אבל עוד מוקדם.
"מה? אבל התוכנית צריכה להיות בתשע." צמצמתי עייני והבטתי במסך הטלוויזיה המרצד;
כמו כל ערב, אותו גבר בעל שיער כסוף צבוע וחליפה מחוייטת יושב באולפן צבעוני ומדבר בחיוך מאולץ.

משפחת המלוכה כלל לא נראתה באולפן, זה נראה כמו תוכנית רגילה לחלוטין.
"אולי זה לא כזה חשוב בשביל שהמלך יגיע לאולפן.." אמרתי והסתכלתי על ג'ייק שהביט בטלוויזיה. 

"הן צריכות להתחיל כעשרים ושש.." לחש לעצמו.

לפתע המצלמה צילמה את משפחת מלוכה שכנראה עמדה מאחוריה, הנסיך נראה כאילו הוא שם מחובה, המלך בעל חיוך צדדי והמלכה אוחזת בידו ומחייכת. ממש בובות מסרט אימה.  

הם כולם על במה מוגבהת ורמקול מונח על העמדה המיועדת לו "לשמחתנו הרבה, סוף כל סוף 26 בנות מבנות דיינימור, הטובות שבהן, נבחרו כדי להשתתף בתחרות שבסופה המנצחת תינשא לבני, וויליאם ווסט, יורש העצר." דיבר המלך בקול סמכותי ומתרגש למחצה. הנסיך צעד קדימה בכחכוח ודף קטן בידיו. 

"זה לא אמור לקרות מחר? שלא יחפור עכשיו." גלגלתי עיניים "ששש, הם כניראה לא יודעים על ההתאבדות של לוסי." אמר ג'ייק והתקרב בשקיקה אל המסך. 

"הדסטיניות הנבחרות לתחרות הן; ג'ניפר ג׳קסון, ליאה סמית', נינה בראון... אליסון מרטינז..." התחיל להקריא את השמות מתוך הדף, אף אחת לא מוכרת לי. 

"עשרים וחמש," אמר ג'ייק לבסוף, שלוש דקות מתחילת ההקראה. "הוא קרא רק עשרים וחמש שמות ולוסי לא בניהם. הם יודעים על ההתאבדות." הכריז ג'ייק וקם על רגליו "נו ו? אז הפעם לנסיך המסכן יהיו רק עשרים וחמש מתמודדות. בסופו של דבר היא הייתה מתה." לחשתי את החלק האחרון לעצמי.

"אמנם שמו זה ווליאם על שם המלך הקדום, אבל הוא ממש לא כמוהו. הנסיך היקר לא יסתפק." קולו נשמע כועס, כאילו הכיר את ווליאם או בשמו המוכר- 'ליאם'* הקדום באופן אישי ונפגע מכך שעל שמו קראו לאדם אכזרי.  

"ובכל זאת, יש הפתעות בחיים. תתחיל להתארגן, בעוד כמה חודשים יכריזו על החתונה המלכותית." גיחכתי והלכתי אל החדר כדי לישון. 

הבוקר הגיע, השמש חודרת מבעד לתריסים ומסנוורת בכל כוחה. "עוד קצת.." מלמלתי כשהבנתי שהגיע הזמן להתעורר. העפתי מבט מעורפל בשעון, השעה כבר מאוחרת ואין טעם לחזור לישון. באנחה כבדה קמתי מהמיטה אל המקלחת והתארגנתי ליום חדש.