Ice Princess

part 2.2

Part: 2.2/ קושי הבנה מלכותי
°•°•&•°•°•°

"אני יודעת מה אני עושה." לחשתי בזמן ההכנות לנשף.
"את בטוחה?" אמנדה נגעה בכתפי ברכות והביטה בעיניי דרך המראה הגדולה הניצבת לפנינו בחדר בשינה.
"כן, להתגרות בליאם מיד אחרי שאני מוציאה את ליאה כדי שלא יבחין שהיא נעלמה.
אחר כך לטעון שאני עייפה וללכת." יישרתי קמטים בלתי נראים בשימלה הוורודה הארוכה בעלת המחשוף הגס.
"התכוונתי, את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאלה בשקט.
הסתובבתי להיטיב להביט בה.
"כן."
"אז נלך." חייכה בעדינות ופנינו לצאת מהחדר.

"את בטוחה?" אלכס עצרה בי בכניסת אולם הנשפים, רגע לפני שאחזתי בידית הגדולה.
"למה כולם שואלים אותי אם אני בטוחה?!" התפרצתי.
"אני מדברת על השימלה שלך!" תקפה עצבנית
"הנסיך יהרוג אותנו על שנתנו לך לצאת ככה מהחדר." מלמלה בפחד וסרקה את השימלה.
"אוי, אל תדאגי." צחקתי, מנסה להשתחרר מהלחץ האוחז בי.
"צודקת, הוא יהרוג אותנו על שהשימלה בכלל הייתה לך בארון." כססה ציפורניים בהיסטריה.
"לפחות תמותו בכבוד." אמילי ורוז מיהרו לעמוד לצידנו.
"שניכנס?" הציעה רוז
"אתן נכנסות בכניסה מיוחדת, לא?" שאלתי מחויכת.
"מה יותר מיוחד מלהיכנס עם המל-"
"השימלה הזאת!" רוז קטעה את אמילי.
"טוב, נכנס." צחקתי ואחזתי בידן מכל צד.

האורות ריקדו מעל עשרות האנשים הנוצצים והמשרתים המתזזים מצד לצד בניסיון למלא את הבקשות על הצד הטוב ביותר.
הדסטיניות כבר נכחו באולם, כל אחת זוהרת יותר מהשנייה בניסיון ברור למשוך תשומת לב.
המבטים הסתובבו, כולם הביטו בנסיכות הצעירות האוחזות בידי ומנפנפות בגאווה בכניסת האולם.

הדבר הראשון שעיניי חיפשו היה את ליאה, מה שלא היה קשה במיוחד לאור השימלה הכחולה שלבשה בקצה החדר.

"אל תפעלי ישר," לחשה לוסיה שהפתיעה אותי מאחוריי.
"תחכי, תראי נוכחות."
"אוקיי." אישרתי והתקדמנו למרכז האולם.

"תמשיכי לרקוד." יד הונחה על מותניי וליאם הופיע מולי, מוביל אותנו לצעדי ריקוד עדינים, נועץ מבט בלוסיה שמהר מבינה להרחיק את המשרתות והילדות.
מיד לאחר מכן הוא חוזר להביט בי.

"אני מבין שהמשרתת עוד לא הגיעה לארון שלך." לחש בחצי חיוך ובחן את השימלה.
"לא, כנראה שלא." חייכתי חזרה ונתתי לו להוביל את הריקוד.
לאחר כמה רגעים שבהם הביט ברוקדים סביב המביטים בו חזרה, או לפחות בי או בשימלה שלי.
הוא עצר את הריקוד, פשט את מעיל החליפה שלו והניח על כתפיי ומיהר לחזור לתנועות הריקוד.
"מה אתה עושה? אתה הורס לי את המראה." נזפתי וניסיתי להשתחרר מהריקוד.
"יותר טוב." חדל מלהביט בסובבים וסוף סוף הביט בי.
"אני נראת פחות נשית עכשיו." מלמלתי בכעס.
"כל שאר הבנות נמנעו מהמחשוף הזה ועדיין הצליחו להראות נשיות, תוכלי להתייעץ איתן בנושא." בחן שנית את השימלה בהיסוס.
"מה רע בשימלה?" התממתי ולקחתי צעד אחורה.
"זה," הצביע בקו ישר על המחשוף הגס ומיהר לחזור לתנועות הריקוד, או שאולי כך הסווה כי ניסה לשמור על המחשוף מוסתר על ידי גופו.
"וזה." סרק את שאר האורחים, נעץ מבטים בשומרים מסויימים שבחנו את השימלה שלי.
"אני אוהבת למשוך תשומת לב." התגוננתי בחיוך.
"שמתי לב," ניסה להדק יותר את החליפה לגופי.
"אבל למה את תשומת הלב של כולם?" שאל בתמימות וליטף באגודלו את קו הלסת שלי.
"טוב, אני כנראה לא מסתפקת בתשומת הלב של הנסיך, כשאני צריכה לחלוק אותו עם עוד כל כך הרבה בנות." הסברתי בתמימות זהה.
"אז תצטרך ללמוד לחלוק בתשומת הלב שלי," התקרבתי יותר לגופו.
"עם כל כך הרבה שומרים." לחשתי בעקיצה.