Ice Princess

part 2.7

Part: 2.7/ חדשות טובות וחדשות רעות
•°•°•&•°•°•

ג׳ון ואני התיישבנו על הספסל המרכזי בגן הארמון, אחרי שלא נותרה לו ברירה אלה לומר את האמת על המתרחש מאחורי גבי.

"את מכירה את הסיפור של וונוס וקייל?" שאל ונשען על ברכיו באנחה כבדה.
"כן, קייל התאהב בונוס המסכנה וכשפחד מאהבה הזאת הוא הוציא אותה להורג."
"הוא לא הוציא אותה להורג," לחש, מנסה להתכחש לעובדה שנתפס ונאלץ לחשוף את הסודות שלו.
"הם ברחו." המשיך.
"אז איך היא מתה?"
"אני לא יודע." התוודה
"למה אני קשורה לכל זה?"
"אני לא בטוח."
"מה הקשר שלי לוונוס?" חידדתי את השאלה
"אני לא י-"
"תפסיק כבר ותענה לי!" דרשתי.

"אני רק יודע שלפני שהיא מתה היא חשבה שהיא, או לפחות סיפור האהבה שלה עם קייל, יחזרו כמו שאהבתם של איסיס וסתיאס חוזרת בכל אלף שנים.
הדבר יכול לקרות אם ההיסטוריה מנסה לתקן סיפור אהבה שכשל על ידי כך שהיא חוזרת על עצמה.
ונוס האמינה שלא ככה הסיפור שלה צריך להסתיים." הסביר והשתהה לרגע.
"מקס גילה על אנשים המנסים לפגוע בך מאז הגעתך לארמון, הוא חושד שהם.." היסס
"חושד שמה?" לחצתי עליו
"חושד שאת, איכשהו, קשורה לונוס,
ובגלל זה הם מנסים לפגוע בך.
כדי לגרום להיסטוריה לחזור על עצמה." נאנח.
"איזה שטויות!" התקוממתי וקמתי ממקומי
"אני יודע!" קם גם הוא.
"אבל אני גם יודע שאם זה נכון, וההיסטוריה מנסה לחזור על עצמה, אז בדיוק כמו שהממלכה נפלה ביום שבו ונוס מתה- כך הממלכה תיפול בשנייה שהם יצליחו לפגוע בך." גער בי.
"ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה." הבטחתי בביטחון והסתובבתי ללכת.

"ונוס הסתירה תינוק." עצר בי והסתובבתי אליו חזרה, מבולבלת.
"ביום שהיא מתה, תפסו והרגו גם את הבת שלה שהיא הסתירה בארמון."
"אני לא מסתירה תינוקת בארמון." לחשתי בנשימה קטועה.
"ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה." נשבעתי.
"אם את כל כך בטוחה, מה אכפת לך שמקס ואני מנסים להגן עלייך?" התפרץ בכעס.
"אני לא צריכה שתגן עליי!" צעקתי גם אני.
"אני לא צריכה שאף אחד יגן עליי!" הסתובבתי וחזרתי לארמון בזמן שג׳ון נשאר מתוסכל בגן.

"כולם פה משוגעים!" התפרצתי כשנכנסתי לחדר.
"יופי, את בחיים." חייכה אמנדה.
"ידעת שונוס וקייל ברחו יחד? הוא לא הוציא אותה להורג.
היא מתה איכשהו ובגללה הממלכה נפלה." ניגשתי כדי לנסות לעזור לה לקפל את הסדינים ולהניח בחדר הארונות.
"אל תדברי עלייה ככה." נזפה בכעס.
"למה לא?"
"היא וויתרה על חייה בשביל קייל, היא לא איזו משוגעת שתוכלי לדבר עלייה ככה סתם." השליכה את הסדינים בחוסר אכפתיות על המיטה.
"למה אני מרגישה כאילו כולם יודעים הכול ורק אני נשארת בחושך?" שאלתי.

"מישהי נכנסה לכאן והרסה לך את השמלות." התעלמה לחלוטין מדבריי ושינתה נושא.
"היא גזרה את כולן כאילו היו הצרות שלה." כעסה ונכנסנו יחד אל חדר הארונות-
כל השמלות נגזרו והושלכו לריצפה,
נעליי העקב נשברו וההלבשה התחתונה נגזרה גם היא.
"ג׳סי." נאנחתי כשנזכרתי בסרטון שלה נכנסת אל החדר שלי עם מספריים.
"ג׳סי הזאת צריכה להיכנס לסדנת עצבים לפני שאני אכניס אותה למרפאה כאן בארמון." רטנה כשהביטה בעבודות היד שלה שהפכו ברגע אחד לחתיכות בד חדשות.