Ice Princess

part 1.9

Part: 1.9/ ארוחת מלכים
•°•°•°&°•°•°•

"הן כאן!" שמענו קריאה מאחורינו וקמנו שלושתינו בבהלה, מביטות אל עבר מקור הצעקה.
שני שומרים ויורש העצר בכבודו ובעצמו, עמדו בכניסת הגן ולאחר רגע פתחו בריצה לעברנו.
"תתפצלו!" קראתי לבנות וכל אחת רצה לכיוון אחר.

רוז רצה ישר, אמילי רצה מצחקקת שמאלה בעוד שאני רצתי ימינה.
אני לא מאמינה שהגן הזה כזה גדול.

המשכתי לרוץ ותפסתי בשולי שימלתי, ברקע שמעתי את אמילי מצחקקת וצועקת
"לא! עוד פעם!"
לאחר כמה רגעים נוספים בהם אני רצה, אני שומעת את רוז צועקת "רוצי קים! שתיים מתוך שלוש זה לא ניצחון!"

פניתי לימינה שלי כשכבר לא היה לי לאן לרוץ ובכך המשכתי את המירוץ.
"שתיים מתוך שלוש זה לא ניצחון!" חזרתי על דברייה בקריאה מעודדת
"מי צריך נימוסים והליכות כשיש שיעור ספורט?" מלמלתי לאחר כמה רגעים נוספים של ריצה, כשכבר התחלתי להתנשף.

יד תפסה בי ובתנופה הסתובבתי אחורה ונצמדתי אל הבן אדם שאחז בי- ליאם.
"שלוש מתוך שלוש." לחש בחיוך, בקושי מתנשף כשידיו עוטפות את גופי המצחקק.
"לא! זה לא נחשב!" ניסיתי לדחוף אותו ולהמשיך לרוץ, זה הצליח בדיוק שני צעדים עד שעטף את מותניי במעין חיבוק מדגדג.

"אני לא חוזרת לשיעור." הכרזתי כשהסתובבתי לעברו, כלואה בין ידיו,
והאדרנלין מציף אותי בהתרגשות וצחוק.
"מעולם לא נכנסת אליו כדי לחזור." צחק גם הוא.

"שלוש מתוך שלוש!" ממרחק הכריז השומר בניצחון.
"ואיזה אלופה מספר שלוש!" הכרזתי חזרה וחיבקתי בהתרגשות את ליאם, מתנדנדת ומתנשפת.
"מתחרה ראויה." לאחר כמה רגעים מחויכים ליאם לקח צעד אחורה והביט בי.

"אתה לא באמת הולך לכעוס על ההברזה הזאת, נכון?" שאלתי בפרצוף תמים, מנסה להסתיר את החיוך המתפרס על פניי בזמן שהנשימה שלי חוזרת לסידרה וידיי מונחות על כתפיו של ליאם בילדותיות ותמימות טהורה.
"למה לא הלכת לשיעור שלך?" הניח את ידיו על מותניי, מקרב אותי לחצי חיבוק אך משאיר אותנו עומדים אחד מול השניה.
"לא רציתי." שמטתי את כתפי השמאלית בילדותיות.
"זה לא תירוץ." חיקה את פרצופי.
"ועדיין ידעת שאני לא אלך." התגרתי
"אני חושב שאפילו המדריכה שלך ידעה שלא תבואי." העיר.
"זה נכון." הצדקתי אותו.
הוא התקרב מעט ורכן ללחוש לאוזניי
"עד מתי תברחי מהחוקים?" שאל במעט התגרות ומעט עקיצה.
"עד שתפסיק לרדוף." עקצתי גם אני והתרחקתי ממנו, מתקדמת אל הבנות והשומרים המצפים לנו בכניסה לגן.
"אז לנצח." לחש בניצחון בדרכנו אליהם.
"אז לנצח." הכרזתי גם אני, כמעין הבטחה.

"זה לא פייר שהיא יכולה פשוט להבריז כרצונה בזמן שכולנו מחוייבות לכללים!" נינה הייתה הראשונה להתפרץ בלי להבחין שאני וליאם נכנסנו כבר לחדר האוכל הערוך לארוחת הצהריים.
"כן! מספיק שהיא מתקרבת לנסיך כאוות נפשה, היא מתנהגת כאילו היא בת בית כאן!" נואל הצטרפה למחאה.