Ice Princess

part 8.5

Part: 8.5/ להפוך את השולחן
•°•°•°•&•°•°•°•

כל המי ומי ישבו במקומם באולפן המואר וההומה אנשים; הדסטיניות במקומן שורות שורות מאחורי גבי שלי ושל ליאם שישב בכורסא שלו לצידי, למרות שנדמה על סמך המבט שנעץ בריצפה והיד שעליה השעין את ראשו בשיעמום- הוא בכלל לא רצה להיות נוכח, כאן, מול אד שהגניב מבטים חטופים אל אלכס שעמדה בקצה האולפן ושילבה ידיים בהיסוס על החלטתה להיות כאן.

"אני לא מבינה איך השמיים לא סוערים על המצב הזה." מלמלתי בבושה כששקט לא רגיל, כמעט מביך, שרר באולפן.
כשמישהו ידבר בקול מספיק רם, הכול יתנפץ, אני אהיה חייבת דין וחשבון למדינה שלמה, ליאם ישלב ידיים או במקרה הטוב ינופף לי לשלום כשאעזוב בבושת פנים.

כשמישהו ידבר בקול מספיק רם, זה יתחיל, הסוף יתחיל.

"בואו נסיים עם זה כבר." ליאם הזדקף בכורסא הירוקה שלו בנוחות ואנחה.
"היית רוצה שזה יעבור כל כך חלק, אה, הוד מעלתך?" גער בו אד שהתסכול ניכר בו.
"צר לי שהפרידה שלכם לא עברה חלק, אני עשיתי מה שיכולתי, זה לא אומר שאתה צריך להפיל את זה עליי!" התגונן ליאם עם רמיזה לנזיפה באד.
"אני לא מפיל את זה עלייך," הזדעזע אד.
"אני מפיל את זה עליה." סימן בראשו אליי.
"אני רוצה לראות אותך מנסה." הכרזתי בקריאת תיגר ושילבתי ידיים.
"אין לך מושג כמה דברים אני עומד לפתוח כאן." חרק שיניים והניף את ידו מעלה, המסך הדק התקרב.

"כן, על מה הפעם תלשין? אין לי מה להסתיר." הצהרתי בחיוך גאה.
"ראו שאת כל כך גאה במה שעשית הלילה." רטן ליאם וזז מעט בכורסא שלו.
"על מה אתה מדבר?" פניתי אל ליאם.
"אני תמיד גאה במה שאני עושה." הרצתי בראשי את הימים האחרונים וניסיתי לחשוב מה הפעם עשיתי לא בסדר.
באותו הרגע נזכרתי שהכול לא בסדר.
החיוך הגאה ירד לי אט אט, הוא שונא אותי, אני שונאת אותו, שום דבר כבר לא יחזור להיות כמו פעם.

זו התחלה חדשה מהולה בסוף חדש, קשה יותר מכפי שדימיינתי.
אפילו הפרידה מג׳ייק לא כאבה ככה.
האם זה אפשרי לכאוב יותר מפרידה מרצון מאשר מפרידה בהכרח?
מי מבניהם הוא הכרח?

"וכמה גאה היית כשרצת לבלות עם אחד האנשים הכי חשובים לי?" הרים את עיניו הכעוסות אליי, קריר ואדיש כאחד.
"אני התכוונתי להראות מה קרה בבלנקה אבל נראה שמה שקרה לאחרונה הרבה יותר מעניין." התערב אד בחוסר טאקט.
"בלנקה?" בלעתי את רוקי בחוסר ריכוז ועברתי להביט במסך שהתעלם מהשיחה המפתיעה ונדלק-
צלם עקב אחריי ואחרי דיאנה אל בלנקה וצילם אותנו כשנכנסנו לאגם המקולל.

"זה ממש לא קורה, אין מצב." קמתי על רגליי, התקדמתי צעדים אחדים אל המסך שגם ככה היה קרוב וחיפשתי בעיניי את החוט החשמלי המחבר את המכשיר הארור לחשמל.
"חתיכת מניאק," משכתי בגסות את החוט הארוך מהמאריך החשמלי וניתקתי את המסך, הוא נכבה כשבווידאו פשטתי את השימלה הלבנה.
"פרידה אחת פתטית שלך ושל אלכס ואתה רץ לשלוח אחריי מצלמות?" נעמדתי מול אד בזעם ואכזבה ואגרפתי את ידי האוחזת בחוט.
"זה היה לפני, כבר שכחת שאת הקינסה ומצלמות עוקבות אחרייך בכל פינה?" שאל בתמימות נוטפת.
"אני הייתי הקינסה, עכשיו אני אף אחת!" התפרצתי בכעס על החדירה לפרטיות.
"ולפני זה היית משהו מיוחד?" גיחך ליאם בעצבנות, גורם לי להסתובב ולהביט בו בהלם ואכזבה.
"דיאנה הייתה משהו מיוחד הלילה?" שאלתי בגיחוך זהה.
"אין לך מושג כמה מיוחד." נשך קלות וברמיזה את פנים השפה התחתונה שלו ומיד שחרר.