Ice Princess

part 8.1

Part: 8.1/ התכסיסים של סבתא נוביה
•°•°•°•&•°•°•°•

"אני לא מאמינה שעשית לי את זה!" התפרצתי על נואל בזמן שישבנו בחדר השינה שלי וניסינו לחשוב על פתרון לבעיה היצירתית שהפילה עליי.
"לא נראת כל כך סובלת כשהבנת מה קורה." התגוננה ושילבה ידיים.
"מה חשבת? שאני אפספס את ההזדמנות ללמד את הבנות האלה לקח? חוץ מזה, שמעת את לוסיה; לסבא ארבין יש בעיות בלב, הוא יחטוף התקף לב אם יגלה שזה שקר." הסברתי בתמימות.
"מה תעשו בראיון עם אד?" שאלה.
"הבנתי שדחו אותו למחר, כנראה שהם עומדים לעזוב ואז זאת כבר לא תהיה בעיה." שמטתי כתפיים ופניתי למיטה כדי לקחת את בגד הים שלי לקראת היום בבריכה עם הילדות וסבתא של ליאם שהתעקשה שקצת שמש יעשה טוב לתינוקת שבוכה.
כמובן, הכרחתי את נואל להצטרף.

כנראה שמרוב שמיהרנו להתיישב בשולחן התה, לא הבחנתי בשתי קופסאות התכשיטים הקטנות שנחו על הכרית הלבנה לצד ורד אדום.
כשפתחתי את הקופסא הגדולה ביותר, הופיעה שם שרשרת זהב עם תליון שמש וירח ופתק קטן.
"תהיי לי לשמש ואהיה לך לירח ומיליון כוכבים הזקוקים לך כדי לזרוח.
מזל טוב אהובתי,
ליאם."

"תזכירי לי מה אני עוד עושה כאן?" שאלה נואל שהתמוגגה למראה הפתק והשרשרת.
"לא להתרגש, לא להתרגש, אנחנו עוד בריב, אנחנו עוד שונאים אחד את השנייה." נשמתי עמוק, הנחתי את הקופסא חזרה על המיטה ולקחתי את הקופסא השנייה.
"תגידי את זה לעיניים הנוצצת שלך." צחקה נואל.
"אוי שקט, העיניים שלי פשוט רגישות." אמרתי ופתחתי את הקופסא הקטנה ביותר, טבעת יהלום נוצצת נחה במרכזה על כרית קטנה ולצידה פתק נוסף.
"מצטער, זו עדיין לא הצעת נישואים, אבל סבא ארבין חושב שאנחנו מאורסים.
תודי לנואל על כך..."

"אם זה מה שהוא מביא לך כשאתם מאורסים בכאילו בגלל סבא מעופף, אני לא יכולה לחכות לראות את הדבר האמיתי." שלפה ובחנה את הטבעת לכל צדדיה בהתלהבות.
"מקווה שיש לך סבלנות, ברגע שהם עוזבים ואני מסיימת את העניין עם סופי- אני עוזבת את הארמון." חטפתי מידה את הטבעת וענדתי לידי הימינית באצבע הרביעית.
"ותקחי כמה מזכרות?" קרצה.
"אני אענוד אותה רק בגלל שנוביה מחכה לי בבריכה, היא עלולה לחשוד אם תראה אותי בלי הטבעת." הסברתי כאילו זה מובן מאליו.
"כן, מפה לשם סבא ארבין יעבור התקף לב." הוסיפה באגביות.
"בדיוק. רואה? אני אפילו לא עושה את זה בשבילי." אישרתי והתחלנו להתארגן.

"את חושבת שהיא תקשה עליכם בבריכה?" שאלה נואל כשנכנסנו לגן הארמון האחורי, שם הייתה הבריכה ושם חיכו לנו ליאם, רוז, אמילי, סבתא נוביה וסבא ארבין.
נואל, שרק שרצתה להישאר בחדר שלה, אחזה בקייטי ששיחקה בקצוות השיער הבלונדיני שלה.
"אני בטוחה שהיא תקשה עלינו." לחשתי וניסיתי להימנע מקשר עין עם הנוכחים שנדמו לי כאויבים שהשתזפו בשמש, כל אחד בפינה משלו.