Ice Princess

part 1.4

Part: 1.4/ לך תזדיין הוד מעלתך
--------------------&------------------

על המוכתמות שמעתי רק בסיפורים.
אלה שעוברים מפה לאוזן ומשם לסיוטים.
בדור הקודם אף אחת לא פישלה כל כך כדי להפוך למוכתמת.
אך עם זאת, אף אחת לא הצליחה כל כך כדי להפוך לאחת כזו.
אפילו לא המלכה עצמה.

המוכתמת, כשמה כן היא, מוכתמת לכל החיים.
אסור לה להינשא- גם אם לא תיבחר.
אסור לה לעזוב את המדינה, למרות האיסור הכללי על כך.
אסור לה לצאת מהארמון ללא הנסיך או איש ממשפחת המלוכה.
בשונה משאר הבנות- שמספיק להן רק אישור בעל פה.

ולמרות כל האיסורים, ישנם שני דברים הרסניים ביותר המתחוללים בחייה של מוכתמת;
אחד, היא עוברת ליחידת הדיור של הנסיך.
שתיים, היא מותרת לכל אחד, בכל צורה שהיא, מלבד כמובן, נישואין.
כלומר, היא חסרת הגנה. חסרת אונים ללא החוק האוסר על יחסי אישות עם כל אדם בתוך הארמון ומחוצה לו.
וכך, החל מיורש העצר שיכול לעשות בה כרצונו, ועד השומר בסוף המיסדרון- היא מוקפת אויבים.

"אתה לא יכול לעשות את זה." החנקתי לחישה יבשה.
"אני חושב שכרגע עשיתי את זה." ליאם צעד צעד אחורה כדי שיוכל לתפוס בעיניו את כל התמונה של פניי ההמומות עד מוות מהבשורה המחרידה.
"זאת הייתה רק בדיחה, לא התכוונו שזה יגיע כל כך רחו-"
"שכחי מזה." קטעתי את הנסיכה בתלבושת המלאך המתחננת לרחמים בשם השטן.

זו לא הייתה הגאווה או הכבוד שלי שגרמו לי לעצור בה, אלה העיניים הירוקות ומלאות היוהרה שניצבו מולי, נוצצות בגאווה על המהלך המבריק של יורש העצר.
"הוא בכל מקרה לא מקשיב למילה שיוצאת לך מהפה." לא טרחתי להביט בה, ידעתי שגם עינייה נוצצות, אבל מבהלה ופאניקה.
"סליחה," הטה מעט את ראשו והצביע בידו הימינית על אוזנו הימינית בחצי חיוך.
"אני שומע כאן חוצפה?" זייף הלם ועלבון בקולו. "אני שומעת כאן היסוס?" החזרתי בטון תקיף.
"אל תעשי את זה, קים.." מלמלה לוסיה.

ליאם לא חדל מחצי החיוך שלו וצעד שני צעדים אחורה והביט סביבו, כמחפש דבר מה.
לאחר רגע עיניו ננעצו בשני עובדי הארמון, האחד שומר על סף דלת הכניסה והיציאה לאולם הנשפים והשנייה הייתה משרתת שהציעה לשומר כוס מים.
"מרגע זה," הכריז בקול רם "כל מי שנמצא בחדר הזה ובכניסתו, מוצא מחר להורג בכיכר עיר הבירה." כולם השתנקו פה אחד, כוס המים של השומר נשמטה מידיו עוד לפני שהספיק ללגום ממנה.

ליאם אפילו לא הסיט מבטו ממני כשהכריז את גזר הדין. וגם לא כשהתקרב קצת יותר ולחש בחיוך "חוץ מכן, כמובן."
מיד לאחר מכן, יורש העצר יצא מאולם הנשפים.
ורגע אחרי שיצא, כשהמשרתת הבינה את משמעות הדבר, הנסיך קיבל החלטה והוא לא מתכוון לחזור בה- היא נפלה על ברכייה וייבבה בכי מר.