Ice Princess

part 6.3

Part: 6.3/ את שמש בלב קפוא
•°•°•°•&•°•°•°•

"תכנסי, תקחי אותה ותצאי." אמרה נואל בפשטות בזמן שאכלנו וחשבנו יחד על תוכנית לבחון את הטבעת של ונוּס שנמצאת בחדר של ג׳ון.
"ומה אז? תשמרי אותה למזכרת?" התערבה אלכס.
"אז רק תבדקי אותה בתוך החדר ותצאי." נאנחה נואל.
"מה בדיוק היא אמורה לבדוק?" שאלה אמנדה בהיסוס.
"אני לא יודעת, אבל אם זה קשור לונוּס לא עדיף שתראה אותה?" השיבה נואל כאילו זה היה כל כך ברור.
"מתי היא תספיק בדיוק? אד מת לראיין אותה אחרי הנשף הזה ולנסות לגלות כמה נזק היא עשתה." החזירה בטון כועס על התוכנית שכוללת לפלוש לפרטיותו של ג׳ון.
"לא עשיתי נזק!" התגוננתי.
"תגידי את זה לשאר הבנות שבוכות עכשיו אחריי מה שאמרת לרייצ׳ל." נזפה בי בכעס.
"מה הבעיה בדיוק?" שאלתי בתמימות.
"אני לא בטוחה, אני חושבת שזה בגלל שרמזת לה שליאם נתן לך ללבוש חולצה שלו," תהתה אמנדה בציניות.
"או שאולי כי רמזת לה שהיית בחדר שלו," הוסיפה אלכס.
"או אולי שישנת מחובקת איתו, אני לא בטוחה איזה חלק בדיוק גרם לאחת עשרה בנות ליבב בחדרים שלהן!" גערה בי אמנדה.
"רק ליאה, קלואי ונואל חוגגות על כל דימעה." המשיכה אלכס.
"אני עדיין חוגגת." הוסיפה נואל בחיוך ולגמה מכוס הקפה שלה.

"את מדברת כאילו משהו מזה שונה ממה שהיא מנסה לעשות בכל בוקר שהיא קמה." החזרתי בנזיפה דומה.
"הן ככה כי את הראשונה שהצלחת! אסור לבנות להיכנס לחדר שלו, שלא נדבר על לישון שם, ללבוש את החולצות שלו או להתכרבל איתו נומי נומי!" התפרצה והכתה קלות את כתפי.
"זה לא ששיקרתי." אמרתי בגאווה כשהבנתי שהשיחה איתה הייתה טובה יותר משאי פעם יכלתי לתכנן.
"לילה אחד היא לא יכולה לשקר וזהו, היא הופכת לי למלאך." אמרה אלכס.

"אני תומכת לחלוטין בכל מה שנאמר בשיחה עם רייצ׳ל." נואל התערבה להגנתי.
"ברור שגם אנחנו תומכות, הבעיה היא שכל שאר המשרתות מעקמות לנו פרצוף ואלה שלא, מבקשות את השמלות של קים." נאנחה אמנדה והתיישבה לצידי.
"מה אתן צריכות אותן כשיש לכן אותנו?" חיבקתי אותה.
"ואל תשכחו שהכול מקינאה." המשיכה נואל וחיבקה את אלכס שישבה לידה.
"אתן צודקות." אמרה אלכס בגאווה.

"אז עכשיו אפשר להמשיך לתכנן את הפריצה לחדר של ג׳ון?" התחננתי.
"אחרי כל מה שעברנו יחד, זה הכי קל.
אמנדה תוציא את ג׳ון מהחדר, אלכס תעסיק את ליאם כדי שלא יתקרב לחדר של ג׳ון שנימצא ליד החדר שלו, קים תיכנס ותחפש את הטבעת.
ברגע שתמצא, תבדוק אם היא יכולה לרמוז לה משהו ואז תצא במהירות לפני שהראיון עם אד יתחיל." אמרה נואל בקלילות.
"את צודקת, זה באמת הדבר הכי קל שעשינו עד כה." התפלאה אמנדה.
"ואת מה תעשי בזמן שכל זה קורה?" שאלתי את נואל.
"אחשוב על תוכנית חדשה אחרי שתצליחי לעשות נזק." נגסה מהעוגת שוקולד שלה.
"זה הגיוני." אמרנו יחד אני, אמנדה ואלכס 

"את בטוחה שג׳ון ואמנדה ביחד?" לחשתי בזמן שאני ואלכס התקדמנו אל החדר שלו.
"כן, תמהרי כי עוד רגע יתחיל הראיון, אני אקח את ליאם." לחשה חזרה.
עצרתי בפינת המסדרון ואלכס מיהרה להתקדם אל חדר השינה של ליאם.

לאחר מספר רגעים, שמעתי טריקת דלת.
"חשבתי שהיא בחדר שלה עם נואל." שמעתי את ליאם בקצה המסדרון.
"היא הייתה, אבל עכשיו היא לא מפסיקה לריב עם רייצ׳ל בגן." רטנה אלכס בזמן שהתרחקו מהחדר והתקרבתי במהירות אל החדר של ג׳ון ככל שהתרחקו.
"על מה הן רבות הפעם?" שאל מבין צחוקו.
"אני לא בטוחה, אני חושבת שזה קשור לזה שבחרת לישון עם קים ולא עם רייצ׳ל." השיבה בתמימות, פתחתי באיטיות את דלת החדר.
"אלכס, אי פעם אמרתי לך כמה את יפייפיה?" שאל ליאם בהתחנפות והם הגיעו אל הפנייה המרוחקת של המסדרון ומשם נעלמו עקבותיהם.

"אם הייתי טבעת בת מאות שנים, איפה הייתי מסתתרת?" מלמלתי וסרקתי את החדר הלבן והמסודר, כמעט זהה לחדר של הדסטיניות מלבד הצבע הכחול שהתשתלט עליו.
"בשידה, כמובן!" קראתי והתקרבתי אל השידה הלבנה שבפינת החדר.

"בשמים, בשמים, דפים, שעונים..." מלמלתי בתסכול שגדל יותר ויותר עם כל מגירה.
"קופסאת תכשיט קטנ- זהו זה!" התפרצתי כשהבחנתי בקופסא הקטנה והאדומה שהתחבאה מאחוריי חבילת דפים במגירה השלישית.
פתחתי את הקופסא, טבעת זהב יפייפיה וישנה התייצבה על כרית שחורה וקטנה.
"לקייל הזה בהחלט יש טעם טוב." השתנקתי ושלפתי את הטבעת מהקופסא, היא נחרטה באותיות בחלק הפנימי שלה.
"את שמש בלב קפוא."

"ובהחלט יודע להיות רומנטי." התמוגגתי למראה החריטה, לא התאפקתי וענדתי לרגע את הטבעת באצבע הרביעית שלי, ביד הימנית.
"מי היה מאמין שהיד הזאת תענוד טבעת." הצגתי את היד בגאווה ובחנתי את הטבעת שעליה.
"טוב, חוץ מהעובדה שקייל רומנטי, הטבעת הזאת לא ממש אומרת לי משהו." נאנחתי בצער והבנתי שזה הרגע שעליי לפשוט אותה, אך כשניסיתי- היא נתקעה.

"זה לא קורה לי." התנשפתי בבהלה וניסיתי למשוך אותה חזק יותר, אך דבר לא הועיל, הטבעת הייתה עקשנית ממני.

"קים?" ג׳ון נכנס אל החדר, מיהרתי להסתיר את ידיי מאחורי גבי.
"ג׳ון? מה אתה עושה פה?" שאלתי בחיוך תמים.
"זה החדר שלי." הזכיר בגיחוך.
"נכון, נכון, האמת שחיפשתי אותך, אתה יודע מתי מתחיל הראיון עם אד?" כחכחתי בגרוני.
"ממש עכשיו, כולם מחפשים אותך כדי להתחיל." אמר בחשד קל.
"צודק, אני אלך לחדר שלי כדי להחליף שימלה ואמהר!" צחקקתי בעצבנות ויצאתי בהליכה מהירה מהחדר כשידיי עדיין מסתתרות מאחוריי גבי.

"אני מבינה שאת עקשנית בדיוק כמו הבעלים שלך." רטנתי וניסיתי נואשות לשלוף את הטבעת מהאצבע שלי בזמן שנכנסתי אל חדר השינה שלי.
"נו? ראית את הטבעת? איך היא?" נואל קיבלה את פניי בשאלות.
"את מוזמנת להסתכל בעצמך." נאנחתי והצגתי לה את ידי הימינית המעוטרת טבעת זהב בת מאות שנים.
"היא יפייפיה!" השתנקה ובחנה אותה לכל צדדיה בהתרגשות.
"זה לא הכול, בפנים נחרט 'את שמש בלב קפוא', זה כל כך מרגש!" התרגשתי יחד איתה.

"אוקיי, אוקיי, פשוט תכסי את זה עם כפפות." אמרה לאחר כמה רגעים שבהם התאפסנו על עצמנו.
"צודקת." רצנו יחד אל חדר הארונות, שלפתי שימלת מיני לבנה וזוג כפפות תואמות.
"אני מקווה שזה ילך טוב." מלמלה כשפנינו לצאת מהחדר.
"שתינו יודעות שלא." הודתי ויצאנו יחד.

•°•°•°•&•°•°•°•