Ice Princess

part 5.8

Part: 5.8/ תנו לציד להתחיל
•°•°•°•&•°•°•°•

"הנשף הזה ממש לא יכול לקרות!" התפרצתי והלכתי במעגלים הלוך חזור במרכז החדר שלי.
"הבנתי את זה ברגע שעזבת את החדר של ליאם באמצע הלילה והערת אותי." אמרה נואל ופיהקה בחוסר נימוס.
"הוא לא נפגע?" שאלה אמנדה המנמנמת בצד החדר על הריצפה כשגבה נתמך בקיר.
"טוב.."

חצי שעה קודם.
"אתה ידעת מזה?" קמתי מהמיטה בהיסטריה.
"נראה לך שאם הייתי יודע מזה הייתי נותן לזה לקרות?" קם גם הוא.
"למה? יש לך משהו להסתיר?" תקפתי ונעמדתי מולו.
"ממש לא." התגונן.
"ולך?" שאל לאחר רגע.
"ממש לא, אבל מצלמות שרואות מה אני עושה זה דבר אחד, אבל צמידים שמלשינים עליי ברגע שאני לא עושה או אומרת מה שאני רוצה ומרגישה? זה נורא!" נכנסתי ללחץ והפנתי לו את גבי.
מספיק רגע אחד שארגיש שאני רוצה לספר לליאם הכול- ואני מסולקת.
"אני חייבת ללכת לדבר עם הבנות." הכרזתי והסתובבתי אליו בחזרה.
"כן, אני חייב לדבר עם ג׳ון." נאנח ופנינו יחד אל הדלת.
"רגע," עצר לפני שפתחתי את הדלת.
"לא שכחת משהו?" צחק ובחן את גופי.
"נשיקת פרידה?" מלמלתי והסתכלתי על שפתיו המחוייכות כשרכן אל פניי.
"להתלבש." אמר בשקט ופתח מעט את הדלת כדי שיוכל לצאת.
רגע לפני שיצא עם כל גופו, הסתובב ונישק בזריזות את שפתיי.
"הצלם ההוא," תירץ בשקט.
"כדי שתהיה לו תמורה אם נשאר ער עד עכשיו וחיכה לדרמה." הסביר ויצא מהחדר, כיוון שג׳ון בחדר הצמוד- לא טרח ללבוש חולצה.

הווה
"הבנתי," פיהקה נואל "גם הוא מחפש פיתרון להכחשות שלו."
"זה נורא! תוך רגע אחד אם לא אספר לליאם על קייט, ג׳ייק, טום ולוסי, הקבוצה האדומה, רײצ׳ל והסם, אני מסולקת!" אמרתי בהיסטריה.
"שלא נדבר על אם לא תנשקי אותו כשתירצי." מלמלה אמנדה רגע לפני שנדמה שנרדמה.
"זו הבעיה האחרונה שלי, אני בכ- אוקיי, עזבי, אני אפילו לא אטרח לשקר.
הצמיד הזה יהבהב עוד לפני שיראה אותי." נאנחתי בתסכול.
"תתחמקי מליאם כל זמן שהצמיד עלייך." הציעה נואל ממקומה בשולחן התה כשראשה נשען על ידה.
לוסיה פלטה נחירה מהמיטה.
"זה מגו- רגע, זה בעצם רעיון מעולה." אמרתי כשחשבתי על הרעיון שנית.
"את צודקת, נואל, אני פשוט אתחמק ממנו!" הכרזתי וכשחזרתי להביט בה, היא כבר נרדמה על השולחן.

"אני לא מאמינה שנשארת ערה כל הלילה וחשבת על הנשף הזה.
כשאמרת שאת רוצה להשאר בחדר כל היום, חשבתי שתנצלי את זה כדי לנוח לא כדי לחשוב." אמנדה עזרה לי למזוג קפה לבנות שהתאספו סביב שולחן התה.
"מישהו צריך לעשות את זה." אמרתי.
"חשבתי שכבר הוחלט שפשוט תתחמקי ממנו." נאנחה נואל ולגמה מכוס הקפה שלה.
"איך אתן יכולות להיות כאלה רגועות? כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש! מה אם נעמוד אחד ליד השניה? מה אם ישאלו אותי שאלות? מה אם-"
"תרצי לנשק אותו, לחבוט ברייצ׳ל, לשרוף את הארמון, לצייר בגרפיטי 'לעזאזל ונוּס.' ואז לאכול מאפה שוקולד בחדר שלך אבל זה יהיה מאוחר מדי כי שרפת את הארמון ותביני את זה רק אחר כך." אמנדה נכנסה לדבריי עם תיאור מדויק של כל הדברים שאי פעם ארצה לעשות בארמון הזה.
"טוב, לא בדיוק ככה..." התגוננתי בשקט.
"ואם לא תעשי, או תתקדמי כדי לעשות את כל זה תוך שלושים שניות, תסולקי." המשיכה.