Ice Princess

part 6.0

Part: 6.0/ הוורד היפה ביותר
•°•°•°•&•°•°•°•

"מה שלום הוורד היפה ביותר?" טום התיישב מולי, חייך את החצי חיוך המקולל שלו, הוא אף פעם לא מצא סיבה לחייך חיוך מלא.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקול חלש, מנסה נואשות לאסוף את עצמי ולהיות חזקה מולו.
"לוסי התעקשה שאין לנו סיבה להתערב בכל המלחמה השקטה הזאת על ונוּס, קייל, הקבוצה האדומה..." סובב את כף ידו כדי להמחיש את דבריו על המלחמה המתארכת מרגע לרגע.

"אבל פתאום, הבנתי שזה הרבה מעבר לזה, הרי כל דיינימור מעורבת מהרגע שקייל החליט להיות גיבור ולהזניח את המחויבות שלו לשמור על דיינימור." אמר כאילו ברגע זה נפל לו האסימון והבין הכול.
"אז החלטת לשחק קצת ולנקום על משהו שקרה לפני מאות שנים?" גיחכתי בעצבנות.
"במשך מאה שמונים שנה לדיינימור לא היה שילטון, ידעת? מהרגע שקייל מת, המלך הכובש לא שרד יותר משנה אחת והממלכה היתומה נותרה ללא מלך שהתיישב על כס המלכות." הזכיר את העובדות ההיסטוריות שאחי, ג׳ייק, כבר סיפר לי בעבר, למרות החוק האוסר על כך.
"מה אתה מנסה לעשות?" שאלתי.
"קייל גרם למותה של ונוּס, הצער והיגון גרמו למותו של קייל ומותו של קייל גרם ליתמותה של דיינימור." לחש בילדותיות.
"אני רק רוצה להיות כאן כשזה יקרה שוב, כדי שחלילה מאה שמונים השנים של חוסר הודאות לא יתחילו מחדש." הפעם חייך חיוך מלא, חושף שיניים לבנות כשעיניו הכחולות התכווצו מעט מרוב אושר עילאי על המשאלה שלו.
הוא מצא סיבה לחיוך מלא- לדמיין את עצמו בכס המלכות.
"אז בדיוק כמו לוסי, אתה מחכה שהשם שלי יופיע על הלוח והקבוצה האדומה תצוד אותי ואת האנשים היקרים לי אחד אחרי השני?" גערתי בו, כעסתי כל כך על האדם שפעם הערצתי שהפך לאדם שאני כל כך שונאת.

הוא הביט לרגע אחורה על דבר מה וחזר להביט בי.
"למה ללכת כל כך רחוק? אני יכול לנצח בשתי הדרכים, בדיוק כמו בשתי האגדות." קם ממקומו, לפת את ידי ומשך אותי בגסות אל כיוון חדרי המנוחה של משפחת המלוכה.
"על מה אתה מדבר?" ניסיתי להשתחרר מאחיזתו לשווא, הוא היה חזק ממני, הוא תמיד היה חזק ממני.

הוא עצר כמה מטרים מהחדר הראשי והסגור.
"באגדה שכולם מכירים, קייל היה זה שהוציא להורג את ונוּס.
מה את חושבת שיקרה כשליאם יגלה על השקרים שלך?" שאל בגיחוך.
"הוא לעול-"
"תפסיקי," קטע אותי בבקשה כמעט מתחננת.
"את אפילו לא מסוגלת להאמין לעצמך.
אחרי שכולם בגדו בגנבת הקטנה, על מי נותר לה לסמוך?" התקרב ולחש בתמימות.
"אין לך מושג על מה אתה מדבר." חרקתי שיניים, התאמצתי כל כך שלא ישמע את קולי הרועד למחצה.
"אולי על הנסיך שהיא כל כך אוהבת?" הוא התעלם מדבריי, ידו עלתה מעט והוא ליטף את שיערי, למרות שניסיתי להטות את ראשי ולהתחמק ממנו הוא עדיין עשה זאת.
"גם אותי אהבת פעם." הזכיר את הפעם ההיא, לפני שנה או יותר שנישקתי אותו אבל הוא לא הצליח להחזיר לי באהבה זהה.
"זה לא אותו דבר." עצמתי עיניים ונשכתי את פנים השפה הרועדת שלי.
"אהבת אותי ובגדתי בך." הצהיר בלחישה כמעט מצטערת.