Part: 3.9/ לשקר ולהודות
•°•°•°•&•°•°•°•
"אם תרצי, נוכל להחליף את השימלה." הציעה אלכס כשבחנתי את השימלה שלשם שינוי, היא בחרה בשבילי כיוון שלי לא היה חשק.
"היא מדהימה." חייכתי אליה.
יישרתי קמט בלתי ניראלי בשימלת המקסי הוורודה, ללא כל שסע או מחשוף.
"את בטוחה?" שאלה אמנדה בפעם השלישית להבוקר.
"ליאם לא יכעס." לוסיה הדגישה.
"אני בטוחה. שליאם לא יכעס, זה לא מפריע לי." נאנחתי ונעלתי נעלי עקב וורודות.
"את בסדר?" לוסיה שאלה בדאגה.
"מה גורם לך לחשוב שלא?" צחקקתי במאמץ.
"אתמול לא הגעת לארוחת הערב וליאם עלה לקרוא לך, הוא לא חזר אחר כך.
המשרתים אמרו שלא נגעת באוכל ששלחו לך." הסבירה עם מעט נזיפה.
"אני בסדר גמור." התגוננתי ופניתי לצאת מהחדר.
"זה בגלל מה שקרה עם אחיך, נכון?" שאלה לפני שפתחתי את הדלת.
"תני לי כמה שעות," זרקתי לעברה מבט מתנצל.
"תני לי כמה שעות בלי לקפוץ משימחה כאילו החיים שלי לא השתנו." ביקשתי ויצאתי בטריקת דלת, היישר אל חדר האוכל.
"איך את מרגישה? שמעתי שאת חולה ובגלל זה לא הגעת לארוחות אתמול.
התכוונתי לבוא לבקר אבל הנסיכה לוסיה אמרה שתר-"
"אני בסדר, תודה." קטעתי את ליאה באנחה קלה.
שהשמיים יסלחו לי, אבל אני לא מסוגלת להקשיב עכשיו למישהו.
"השימלה שלך יפייפה." חייכה בהבנה שלא זקוקה למילים.
"גם שלך." שלחתי מבט אל השימלה הכחולה היפייפיה שלה.
"בוקר טוב." רייצ׳ל הצטרפה אלינו.
"בוקר טוב." השבתי לה בחיוך רגוע, לא מתאמצת להחמיץ לה פנים או לרדת על שימלת המקסי שלה בצבע ירקרק אזמרגד.
השימלה החמיאה לה בכל דרך אפשרית, החל מהמחשוף ועד השסע השובב.
אבל עינייה הנוצצות תמיד יזכירו לי דשא בבוקר חורפי, כך שהשימלה מתאימה לכינוי החדש שלה 'ראש דשא.'
"השימלות שלכן יפייפיות," התקרבה אל ליאה שעמדה לצידי וליטפה בחטטניות את שוליי שמלתה.
"ג-גם שלך." ריח מוכר, שתלטני ומתוק יחד, עלה מגופה של רייצ׳ל.
"זה בושם חדש?" שאלתי בנימוס.
"כן, תריחי." קירבה אליי את עורפה והסיטה את שיערה.
"נחמד." התרחקתי ממנה והתקרבתי אל חדר האוכל.
זה בטח צירוף מקרים.
"הבאתי אותו יחד איתי לארמון, אמא שלי הכינה לי אותו במיוחד." סיפרה בגאווה.
"זה נשמע מדהים." מלמלתי בחזרה.
נכנסנו אל חדר האוכל ומיהרתי להתיישב במקומי, נמנעת מליצור קשר עין עם ליאם או אחת הבנות.
כשהתיישבתי, להפתעתי, המשרתים היו אלה שמיהרו להגיש לנו את האוכל במקום שנעשה זאת לבד כרגיל.
"זה נראה מעולה." חייכה קלואי ונגסה במזלג העמוס ירקות שלה.
"כן." מלמלתי והסתכלתי בחוסר עיניין על הצלחת שלי.
שיחקתי עם חתיכת עגבנייה אקראית, הזזתי אותה מצד לצד בצלחת בחוסר ריכוז בעזרת המזלג ונכנעתי למחשבות.
טום, אחיה של לוסי, היה זה שסיפר לי על מותה.
הוא גם חלק מהתעלול הנורא הזה או שגם הוא, כמוני, היה בטוח שאחותו מתה?
YOU ARE READING
Ice Princess
Romance•גמור• תחרותיות, תכונה הטבועה באדם מיום היוולדו, אבל כל מה שקים רוצה זה לחזור הביתה, לטייץ הבלוי והמראה המלוכלכת. ומומלץ בחתיכה אחת. עם זאת, היא מוצאת את עצמה, בעל כורחה, כדסטינית בתחרות שממנה חששה יותר מכל. והוא? הוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, מ...
