Ice Princess

part 7.1

Part: 7.1/ לבבות מתכווצים
•°•°•°•&•°•°•°•

"אני סופרת עד שלוש, אם בשלוש אין לך הסבר הגיוני לשטויות שיוצאות לך מהפה- את זו שתישלח לבית החולים." איימתי בכעס.
היא גלגלה עיניים, אפילו לא מייחסת חשיבות לאיום שלי.
"כל כך מפתיע שיש לי חברים בארמון?" שאלה לוסי בטון מעט נפגע.
"כל כך מפתיע שיש לך חברים." אמרה נואל בחריפות.
"מה הקשר שלך למלך?" תבעתי לדעת.
"לא, לא שלי, של הקבוצה האדומה.
הוא ניסה להצטרף כדי למצוא דרך להוריד אותך מהפרק ולבסוף נפצע בעצמו." התיישבה על המיטה שלי בנוחות.
"איך המלך הגיע לקבוצה האדומה?" לחצתי עליה.
"בעוד שהנסיך ניסה לשמור עלייך, המלך ניסה להרוג אותך." ציחקקה לעצמה וכיסתה את פיה בנימוס.

"מעניין מה יקרה כשהאמת תצא לאור," תהתה וחזרה לבחון את החדר.
"את תמשיכי להיות קינסה?" הפעם בחנה את השימלה שלי.
"ליאם כבר יודע, אם לזה את מתכוונת." אמרתי בקרירות וניסיתי לשמור על איפוק, לוסי זה הדבר האחרון שאני צריכה ביום כזה.
"כמובן שהוא יודע," אמרה כאילו היה זה מובן מאליו.
"זה היה די מעיק האמת." רטנה.
"אם את קוראת למעצר של טום 'מעיק', תרשי לי לחלוק עלייך, זה דווקא הקל עליי." גיחכתי בעצבנות.
"לא, לא, אני לא מדברת על זה." ביטלה את דבריי בהינף יד.
"אני מתכוונת, אוי שהשמיים יעזרו לי, הנסיך הזה כל כך עקשן." גנחה בתסכול ונשכבה על המיטה.
"רק בשביל שהשליחה של טום תוכל לדבר איתך כשהנסיך הזה לא בסביבה היינו צריכים להרוס את יחידת הדיור שלו." התפרצה בכעס וחזרה לתנוחת ישיבה והביטה בי.
"אני מציעה לך להתחיל להסביר לאט וברור את השטויות שיוצאות לך מהראש!" התפרצתי בכעס זהה.
"שטויות?" נעמדה בגיחוך.
"באמת חשבת שיורש העצר יחשוד שאת קשורה לפורץ שניסה לתקוף את ליאה ורק בגלל שביקשת, אז הוא יפסיק לבדוק מה קורה מאחורי הגב שלו?" שאלה בתמימות.
"על מה את מדברת?" שאלה נואל בשקט.
"באמת חשבת שהוא יפסיק לחפש תשובות רק כי ביקשת?" התקרבה אליי בידיעה שהיא מנצחת כל זמן שאני שותקת, מנסה לעכל את המידע החדש והמר.
"שיעז לנשק אותך כשהחשד עוד באוויר?" המשיכה בקריאת תיגר.
"הוא ידע הכול." לחשתי בכאב, יותר לעצמי מאשר לה.
"והשמיים יודעים כמה אנשים מתו או נפצעו לפני כל שיחה עם ג׳ייק במטרה למנוע אותה.
הנסיך הזה, הוא ממש דאג לך, את יודעת? כנראה שלשכב עם יורש העצר באמת משתלם." תהתה בסרקסטיות ונעמדה מולי.

אני כזאת מטומטמת.

"ג׳ייק לא היה צריך יותר מלראות את הנסיך מגן ונלחם עלייך ככה מאחורי הגב שלך, כדי להבין שאת בידיים טובות והוא יכול לשחרר אותך." לחשה במתיקות.
שתקתי, פעימות הלב שלי דיברו בשמי.
"אבל ג׳ייק שכח דבר אחד," רכנה אל אוזניי.
קפאתי, ידעתי בדיוק מה היא עומדת להגיד.
"הנסיכה הקטנה מתעבת את התירוצים האלה, זה כמו פלסטר על יד שבורה." אמרה בשקט מבעד לחיוך התמים שלה.
"ואין ספק שעכשיו כל הגוף שלך שבור, בדיוק כמו שטום חשב," התרחקה באיטיות והפנתה לי את גבה להתקדם אל הדלת.
"וכל מה שיש לך לנחמה זה פלסטר עם ציור של כתר." זרקה לעברי מבט משועשע והתקרבה לדלת.
"תלכי מפה!" דרשתי בצעקה כשפתחה את הדלת בחיוך מנצח.
חטפתי את צלחת הירקות שהייתה על שולחן התה.
"עכשיו!" צויתי והשלכתי לכיוונה את הצלחת, אך לצערי היא הספיקה לצאת מהחדר רגע לפני שפגעה בה.
הצלחת התנפצה על הדלת הפתוחה וסגרה אותה בתנופה, הירקות והשברים התפזרו לכל עבר ברעש מחריד.