Part: 2.5/ חדר סגור
•°•°•&•°•°•
"שמעתי שהוא מתכוון להרוג את כולן." הנערה הבלונדינית לחשה לעברי ברכלנות.
"איזה מזל שאנחנו לא חלק מהן." השבתי בחיוך והמשכתי במלאכתי- לטאטא את מסדרון הארמון.
"שזה יקרה עוד הערב!" שמענו קריאה מקצה המסדרון ואליה התלוו קולות צעדים.
"בטח הוא ידרוש כל מני שטויות, אני עפה מכאן." רטנה הנערה הבלונדינית ומיהרה להסתלק מהמסדרון.
"רגע, אל תשאירי אותי כאן לבד." נבהלתי כשהקולות התקרבו.
"אסור שיראה שאני כאן!" קראתי בלחישה והגנבתי מבטים אל קצה המסדרון, כשהלב שלי מאיץ קצת יותר עם כל צעד.
"וונוּס!"
"לא!" צעקתי והזדקפתי במקומי, מרכז חדר הארונות.
"את בסדר?" שאלה אמנדה והתכופפה להביט בי.
"אני בסדר, זה מהרעב." קמתי על רגליי מבולבלת.
"נפלת לרגע, את בטוחה שאת בסדר?" שאלה שוב כשחזרתי לבחון את השמלות התלויות.
"זה היה רק לרגע?" כחכחתי בגרוני, מנסה לפענח את החלום המוזר.
למה וונוס מופיעה לי בחלומות?
אני בטח משתגעת.
"כן, נפלת ומיד התעוררת." הסבירה כששלפתי שימלה וורודה בעלת איקסים בחזה.
"להלוויה שלו הוא ייתן לך לבוא ככה." אמרה אמנדה, משנה נושא כשהבחינה באי הנוחות שלי.
או לפחות בשימלה שבחרתי.
"באמת?" צחקתי
"לא, גם אז הוא ישאיר אחריו ציווי שאוסר עלייך ללבוש את השימלה הזאת." אמרה כשחשבה על המצב שוב.
"מצויין." הנהנתי וביקשתי שתעזור לי ללבוש אותה.
"תראי," בחנה את השימלה שוב ושוב, מתלבטת אם לשלוח אותי לשדה המוקשים או לתת לי שימלה אחרת.
"אם יפטרו אותי בגלל זה, זה בהחלט יהיה שווה את זה." אמרה גאה.
דפיקה בדלת נשמעה.
"כן?" שאלה אמנדה והדלת נפתחה- הקוֹתן של הנסיך עמד בפתח ומאחוריו ניסו להיכנס בעקשנות רוז ואמילי.
"היי, אתה הקוֹתָן של ליאם, לא?" שאלתי בחיוך והתקרבתי לעברו כשהבנות נכנסו פנימה.
"כן, מיס אדריאן." חייך בחזרה.
"תקרא לי קים." נאנחתי
"ג׳ון." הציג את עצמו בחזרה.
"איך אפשר לעזור לך?" שאלתי והבנטת נעמדו מאחוריי, סקרניות.
"אני צריך לבדוק משהו." אמר וגירד בעורפו.
"אמנדה," קרא למשרתת המחויכת שמיהרה להתקרב לפתח הדלת.
"כן?"
"קחי." הושיט לה ביד סגורה דבר מה, מונע מכולם, מלבד אמנדה, לדעת מה העביר לה.
"אין בעיה." קרצה.
"מצטער, קים." התנצל וסגר את הדלת, לא ממתין לברכת שלום או אפילו שאמנדה תעשה את עבודתה- סגירת הדלת.
רשרוש מתכות נשמע ומיד אחריו קליק.
"זה מוזר," מלמלתי וניסיתי לפתוח את הדלת בהיסוס.
נעול.
"זה מאוד מוזר!" אמרתי בהיסטריה וניסיתי לדפוק על הדלת.
"מה זה היה?" שאלתי את אמנדה כשהבנתי שאני מבזבזת אנרגיות.
"מסתבר שליאם אפילו לא מוכן להסתכן בכך שמישהו יראה אותך בשמלה לפניו- הוא לא סומך עלייך.
ישלחו לך אוכל לחדר, את לא הולכת לארוחת הערב." אמרה מצחקקת.
"זה חדש." אמרה רוז.
YOU ARE READING
Ice Princess
Storie d'amore•גמור• תחרותיות, תכונה הטבועה באדם מיום היוולדו, אבל כל מה שקים רוצה זה לחזור הביתה, לטייץ הבלוי והמראה המלוכלכת. ומומלץ בחתיכה אחת. עם זאת, היא מוצאת את עצמה, בעל כורחה, כדסטינית בתחרות שממנה חששה יותר מכל. והוא? הוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, מ...
