Ice Princess

part 0.9

Part: 0.9/ דרום הכלוב
-----------------------&----------------

"אני חייבת להשיג מפה לארמון הטיפשי הזה." מלמלתי לאחר שהצלחתי להגיע לחצר רק לאחר רבע שעה של חיפושים.

"אופ.." רטנתי כשרוח צוננת הכתה בגופי ברגע שיצאתי אל החצר החשוכה שכרגע הוארה בעזרת לא יותר משני פנסים, דבר ששמר על החשיכה אך גם התנה אור קלוש ומרגיע.

ליאם ישב על הספסל מול המזרקה הקטנה ומיהרתי לשבת לצידו, עוטפת את גופי בידי.

"אני מקווה שיש לך סיבה מוצדקת לאיחור הלא מנומס הזה." מיהר לנזוף וקם על רגליו כדי לעמוד מולי. "אני מקווה שיש לך סיבה מוצדקת להוציא אותי מהחדר בשעה כזאת, עם פיג׳מה." החזרתי וקמתי גם אני.
"אסור לך לצאת מהחדר עם פיג׳מה, לא משנה באיזו שעה עלייך לצאת מהחדר. גם לכלל הפשוט הזה את לא מצליחה להקשיב?" המשיך לנזוף ושילב ידיים.
"טוב, עד שתגיע לעיקר, אני אמות מזקנה. או מקור." רטנתי והבטתי לצדדים.

"תפסיקי לעשות את זה." ציווה בהבעת פנים קרירה. "לעשות מה?" התממתי
"לדבר כאילו אני אחד החברים שלך, להתנהג כאילו את בחופשה, להתלבש כאילו מעולם לא למדת כבוד מהו."

התפלאתי על דבריו, אך באיזה מקום ציפיתי לשיחת הנזיפה הזו.
החרדה התגבשה בגופי, שוב, לאור סמכותו של ליאם, יורש העצר.
את קימברלי אדיראן. ואת תמותי כקימברלי אדריאן.

"א," נעמדתי על רגליי כדי להתייצב מולו "אתה לעולם לא תגלה כיצד אני מדברת לחברים שלי, אתה לא אחד מהם."
"אני מתפלא שבכלל יש לך כאלה." גיחך כשנכנס לדבריי.
"ב. אילו הייתי בחופשה, אני מבטיחה לך, היא הייתה בכל מקום אחר מלבד כאן."
המשכתי למרות חוצפתו.
"ו-ג'. אתה תהיה האחרון, ואני נשבעת לך בכל היקר לי, ליאם, אתה תהיה האחרון שאקשיב לו בנוגע למה עליי ללבוש או כמה ללבוש. ואם לא למדתי כבוד מהו, זה בגלל שהמשפחה שלך מעולם לא טרחה לדאוג לחינוך בשכונות העוני.
האם אני ברורה, הנסיך קייל?"

דממה, אם סיכה הייתה נופלת בנינו, אפילו אותה היינו מסוגלים לשמוע.

הנסיך קייל, עלבון, שם גנאי שנאסר להגיד בקול.
הייתה זו אגדה שעברה פה לאוזן, מאב לבן. דיינימור הייתה ידועה בסיפורייה, באגדות המעלות אבק. אך סיפורם של הנסיך קייל ושל הנערה ונוּס היה טרגדיה.
האגדה מספרת על נסיך צעיר ואנוכי, הדבר היחיד שהיה יכול לראות מבעד לעצמו, היה את המשימה שלו- להפריד בין זוג האוהבים הממשיך את אהבתם של איסיס וסאתיאס. שמם הייתה אגדה בפני עצמה, אך זה סיפור להיזכר בו ביום אחר.

הנסיך היה שליחו של המלאך אתוס, אך מיצה מהר מאוד את המשימה שלשמה נולד. הוא לא היה מוכן לקבל את העובדה ששני אנשים מסוגלים לאהוב כלכך אחד את השניה. הוא החליט לחפש אחר הנערה ברת המזל, כדי להרוג אותה לבדו, או אולי להשאיר אותה לעצמו. הוא לא היה בטוח מה יעשה בא כשתימצא, אבל אף אחד לא יהיה מאושר ממנו, ובטח שלא בזכות אדם אחר.