"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאלה לוסיה בפעם האחרונה כשסידרתי את בגד הגוף השחור שלי, וחצאית הטוטו האדומה.
"בהחלט. ליאם רוצה מסיבת תחפושות? הוא יקבל אחת כזו." הצדקתי את מעשיי וליטשתי את האיפור הכהה שלי, אשר מתנגד לבהיר של לוסיה.
"המופע מתחיל." העיפה מבט בשעון הקיר הלבן.
"נא לתפוס מחסה." נשמתי עמוק ופניתי אל דלת החדר.
ירדנו יחד במדרגות בידיעה שכשנגיע לסופן, לא יהיה ניתן לחזור חזרה אחורה.
ליאם יבין את הנעשה, יראה את התלבושת שלי וימהר לשלוח אותי לצינוק.
אני מניחה ששתינו בחרנו במדרגות כדי שתהיה לנו האפשרות להתחרט ברגע האחרון.
הגענו לגרם האחרון בהיסוס, עוד עשרים מדרגות ומשפחת המלוכה תראה אותנו, כולל ליאם. ייקח לו רגע אחד בלבד כדי להבין מה קורה כאן.
"את חושבת שהוא יבין שאנחנו קשורות לזה?" לחשה לוסיה "אני בטוחה." הנהנתי בעצבנות. "את חושבת שאנחנו צריכות לברוח כל עוד נפשנו בנו ולהתכחש לנעשה?" שאלה את השאלה שאליה התכוונה.
"אני בטוחה." בלעתי רוקי.
"נברח." קבעה וצעדנו יחד אחורה.
"נסיכה, כולם מחכים רק לכן." עוד לפני שצעדנו צעד ניסוג בודד, משרת התקרב אלינו.
"בטח, אנחנו באות." לוסיה מיהרה לנפנף אותו.
"אנחנו מתות." אמרתי בקול את המחשבות של שתינו.
עוד חמש עשרה מדרגות.
עשר.
חמש.
"אני לא מתחרטת על כלום." הכרזתי בלחישה וירדתי בגאווה יחד עם לוסיה את המדרגה האחרונה.
"הנסיכה לוסיה ווסט!"
המלך והמלכה עמדו בגבם אלינו ושוחחו בינם לבין עצמם,
אך כששמעו את הכרזת בואה של הנסיכה, מיהרו להסתובב לעברנו.
המלכה התחפשה לרפונזל בעלת השיער הארוך והמלך התחפש, למי שאני מניחה, יוג׳ין, בעלה של רפונזל.
הנסיך לא נמצא בקירבת מקום.
"אתן יפייפיות!" קראה המלכה ומיהרה לחבק אותנו, כאילו הייתי ביתה שלה כמו לוסיה. "ליאם לא מגיע?" שאלה לוסיה.
"מה קורה כאן לכל הרוחות?" קולו נשמע מאחורינו.
אם אני אתעלם, אולי הוא ייעלם.
"נו באמת, למה אתה לא מחופש?" לוסיה מיהרה להתקרב ולנזוף בו. החלטתי לבסוף להסתובב ולהביט בו גם אני.
אני לא מתחרטת על כלום.
"אני לא מאמינה, ערב אחד לא יכלת פשוט ללבוש איזו תחפושת? מה כל כך כאב לך? אפילו כל הבנות שלך לא הגיעו! מה כבר ביקשתי?" צועקת עליו לוסיה בדרמתיות לפני שליאם יספיק להבין מה קורה כאן. "לוסיה צודקת, יכלת להשקיע יותר." מצדיקה אותה המלכה "על מה אתן מדברות? למה כולם מחופשים?" שואל אובד עצות, נדמה היה שהתאפק לא להביט בי. "יקירי, אתה בעצמך סיפרת לי על מסיבת התחפושות, ובאת עם בגדים רגילים? אוי.." ציחקקתי והתקרבתי ברשעות.
רק אז הביט בי, סקר את גופי ועינייו ננעצו לבסוף בשלי.
ובמקום לצחוק מהבדיחה שהתהפכה, הוא זועם, ולא טורח להסתיר זאת.
"אמא, אבא, תוכלו בבקשה להשאיר אותי לבד עם לוסיה וקימברלי?" פנה אל הוריו המאוכזבים קלות.
"בטח. קדימה יקירי, נראה שהמסיבה נגמרה עוד לפני שהחלה." רטנה המלכה ומיהרה אל המעלית יחד עם בעלה שלא ממש יודע איך להגיב למצב.
ברגע שהמעלית נסגרה, ליאם התקרב אלינו וידיו שלובות מאחורי גבו.
"הכול בגלל המשרת שעצר בנו." מלמלתי לעברה של לוסיה שנראתה כאילו חושבת במוחה אם עדיף לה להתחיל לרוץ או לבכות בתחינה שיורש העצר יסלח לה.
הוא הרים ידו לעבר אחד המשרתים, המוזיקת רקע הנעימה פסקה מלהינגן ואורות הניאון פסקו מלזהור. רק אור מנורות רגיל האיר אותנו.
המשרתים לא היו צריכים סימן נוסף, הם מיהרו לעזוב את המקום.
ליאם סקר שנית את גופי, נשך מעט את שפתו התחתונה ומיהר לשחרר אותה כשהבין כמה המצב חמור.
הוא נשם עמוק, פעמיים.
"אני רוצה את השם של האחראית." לחש, לא טורח להרים קולו כדי להישמע סמכותי או מאיים.
תאמינו לי, הוא נשמע כך גם כשהוא לוחש.
"זה תלוי," פציתי את פי ראשונה
"אתה רוצה את המבצעת בפועל, הוגה הרעיון, המלבישה, המאפר-"
"השם של האחראית לכל הדבר המגוחך הזה! החל בביטול נשף הפתיחה, ועד בחירת התחפושת שלך!" קטע אותי בחצי צעקה.
הוא נשם עמוק שוב. ניסה לאפק בכישלון חרוץ את זעמו הגובר מרגע לרגע.
"טוב, זה קצת קשה יותר.." מלמלתי בניסיון למשוך את הזמן, עד לפחות לרגע שירגע.
"התחפושת.." מלמלה לוסיה לאחר כמה רגעים של שתיקה והשפילה מבטה, לא יכלה להביט באחיה הכועס והמאוכזב.
לא יכלתי לראות אותה ככה, ולא רציתי לדעת מה עלול לקרות לה אם יגלו שהיא הגתה את הרעיון.
"אני, אני אחראית לתחפושות." מיהרתי לענות לפני שהיא תענה. היא הרימה מבטה אליי בהפתעה וקרצתי לה חזרה.
"חוץ מזה, תראה איזו יפה היא!" הכרזתי ועשיתי סיבוב כדי להציג את התחפושת במלואה.
"אני רואה." השיב בצחקוק עצבני.
הוא מצחקק כשהוא כועס.
"והרעיון המרכזי? מי הייתה טיפשה מספיק כדי לחשוב על רעיון כזה? ושלא נדבר על להוציא אותו לפועל!" קטע את צחקוקו בצעקה מרה.
"טכנית, זה היה הרעיון שלך." הצבעתי עליו בעדינות באצבע מורה.
לוסיה התאפקה שלא לפלוט צחקוק.
"זהו זה." הכריז לאחר שחשב לרגע ושב לצחקוקו העצבני.
"ידעתי שזו הייתה צריכה להיות את." מלמל והתקרב לעברינו עד כי נעמד מולי במרחק חצי מטר בלבד.
את הכי חזקה בעולם, כלום לא ישבור אותך.
"זאת הייתה א-" "אתה צודק. זה היה הרעיון שלי. מתחילתו ועד סופו." קטעתי את לוסיה מלהתוודות. נאנחתי בכבדות והשפלתי מבטי לריצפה.
"אם זה היה הרעיון שלך, תסתכלי לי בעיניים כשאני מדבר איתך. ידעת שזה יגיע לרגע הזה, אל תברחי ממנו עכשיו." תבע והרים בעזרת אצבעותיו את פניי בגסות.
הוא סקר את פניי הרושפות בעצבים מההשפלה "לונוּס היה יותר מזל ושכל ממך." לחש בארס.
לוסיה השתנקה. עייני נפערו מעט מהעלבון.
"וקייל היה פחות אגואיסטי ממך." החזרתי בטון יציב.
"את יודעת איך נקרא המעמד שלך כעת?" עזב את פניי וקירב את פניו כדי שיוכל ללחוש באוזניי
מתה?
"מוכתמת." יכלתי לשמוע את החיוך בקולו.
ואת לוסיה משתנקת ומכסה את פייה הפעור.
---
אוהבת עד החייזרים ובחזרה 💕
YOU ARE READING
Ice Princess
Romance•גמור• תחרותיות, תכונה הטבועה באדם מיום היוולדו, אבל כל מה שקים רוצה זה לחזור הביתה, לטייץ הבלוי והמראה המלוכלכת. ומומלץ בחתיכה אחת. עם זאת, היא מוצאת את עצמה, בעל כורחה, כדסטינית בתחרות שממנה חששה יותר מכל. והוא? הוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, מ...
