Part: 0.7/ אולי נתחלק
---------------------&------------------
"מה קרה כאן?!" התפרץ ליאם וירד בריצה מהמדרגות אל עבר ג׳ניפר בעודי עומדת המומה על סף המדרגה השלישית מהסוף.
"את עשית את זה?" פנה להביט בי לאחר שבדק את הדופק הדומם של ג׳ניפר.
"לא." לחשתי בנשימה קטועה.
למה השאלה נשאלת בכזו פשטות ולא מאחורי סורגים או לפחות, למה אין שוטרים הבודקים את הגופה?
כי זה חוקי. רצח בין מועמדות חוקי בהחלט.
הכלל היחיד בנוגע לכל ויכוח או סכסוך בין הבנות הוא שאסור, בשום אופן, לערב בכך את הנסיך. שערה מראשו תיפול וניפול כולנו יחד.
זו הייתה יריית הפתיחה. המשחק מתחיל.
"ג׳ניפר, ג׳ניפר את שומעת אותי?" קרא ליאם היושב לצידה בתיקווה שתתעורר.
"היא מתה." לחשתי בקול חנוק והתקרבתי אליהם. "מה זה?" שאל ליאם והביט בצווארה הנוטה ימינה.
"מה זה מה?" התכופפתי להביט בצווארה גם.
בדמה נכתב על צווארה:
"דסטיניות שומרות סודות בכיס."
התיישרתי וצעדתי אחורה, מבלי שליאם יבחין הכנסתי את ידי אל כיס החלוק שלי, חשתי במשהו מקומט ומיד שלפתי אותו החוצה.
פתק ארור נוסף.
"תספרי למישהו, והאוכל של ג׳ייק כבר לא יהווה בעיה. פ.ה."
על גב הפתק הייתה תמונה; התמונה צולמה מזווית החלון המשקיף לסלון הבית שלי שבו ג׳ייק, אחי, יושב וקורא את הספר שלו.
"אני חושב שכדאי שתחזרי לחדר שלך." נעמד ליאם והביט בי, מהסס מה עליו לעשות כעת.
במהרה דחפתי חזרה את הפתק לכיס.
"צודק." מלמלתי מבולבלת והתקדמתי אל המעלית "חד פעמי." הביט בי ליאם כשנכנסתי למעלית.
"קים? קימברלי?" קריאות נשמעו מסוף מסדרון הקומה השלישית, דלתות נטרקות ונפתחות בהיסטריה.
"אני כאן." כחכחתי בגרוני והתקדמתי אל חדרי.
"הנה את." אמנדה ואלכס התקרבו אליי בדאגה וחיבקו אותי "את בסדר?" שאלה אמנדה כשנכנסנו אל החדר וכל מה שעשיתי היה להביט בריצפה, כאילו כתובות עלייה כל התשובות.
לעזאזל, כאילו אני בכלל יודעת מה השאלות.
"כן, אני בסדר. ג׳ניפר, היא.." "אנחנו יודעות." אלכס קטעה אותי, עוצרת בי מלהגיד את הדבר הנורא.
"למה שמישהו יעשה דבר כזה?" שאלתי המומה והתיישבתי באיטיות על המיטה.
"דבר כזה נפוץ כאן, כדאי לך להיזהר. המשחק מתחיל." הסבירה אמנדה
"הוא בהחלט התחיל." נאנחתי בכבדות.
"אולי כדאי שתשכבי לנוח קצת, כבר מאוחר." הציעה אמנדה ושלפה סט פיג׳מה נקי שנח על המיטה.
"צודקת." חייכתי לעברה, החלפתי בגדים ונשכבתי לנוח.
מי מסוגל לאיים עליי ככה? מי יודע על האוכל של ג׳ייק?
-
אני מניחה שבאיזה שלב נרדמתי, אור השמש חדר לעייני ואילץ אותי להתעורר אל יום חדש. שמש ארורה.
YOU ARE READING
Ice Princess
Romance•גמור• תחרותיות, תכונה הטבועה באדם מיום היוולדו, אבל כל מה שקים רוצה זה לחזור הביתה, לטייץ הבלוי והמראה המלוכלכת. ומומלץ בחתיכה אחת. עם זאת, היא מוצאת את עצמה, בעל כורחה, כדסטינית בתחרות שממנה חששה יותר מכל. והוא? הוא מוצא את עצמו, בעל כורחו, מ...
