Ice Princess

part 7.7 A

Part: 7.7/ תמיכה
•°•°•°•&•°•°•°•

"מה אתה חושב שאתה עושה כאן?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"אולי כדאי שתשתמשי בגינוני כבוד, את יודעת, בלנקה לא תעזור לך בכל מצב." נזפה בי בלחישה למרות שליאם יכל לשמוע אותה ממקומו.
"זה ליאם." גלגלתי עיניים והבטתי בה בחזרה.
"ליאם?" הרימה את עינייה למי שמבחינתה היה מלך דיינימור.
"יש לה דעות מאוד מסויימות בקשר לגינוני כבוד." אמר בשקט והמשיך לנעוץ את עיניו בעיניי, לא מקדיש מבט חטוף לנערה.

"שאני אבין, את התכוונת לווליאם ווסט, מלך דיינימור, בכל פעם שאמרת ליאם?" פערה את עינייה והביטה בי.
"למי חשבת שהתכוונתי?" גערתי בה.
"אני לא יודעת, אבל  בטוח שלא חשבתי על השם הזה." נבהלה מעט מהטון שלי.
"ברצינות, אמרתי את המילים ארמון, תחרות ובערך כל תואר אפשרי שניתן להשיג בתחרות הדסטיניות, למה אני עוד יכולה להתכוון?" החזרתי בנימה כמעט זהה.
"אני אפילו לא מכירה את התארים האלה וכשאמרת 'תחרות להתחתן עם ליאם' חשבתי שהתכוונת לשידוך ממש לוהט בשכונה שלך!" התגוננה.
"אני שמחה שהזכרת לי," אמרתי והחזרתי את עיניי אל ליאם שעמד בשקט ובחן את המצב בבלבול ומעט מבוכה.
"אולי כדאי שתסתובב, אתה יודע, כל הקטע בבלנקה זו הפרטיות." התקדמתי לכיוונו במטרה לצאת מהאגם.
"כמה ימים לבד וזהו, המורדת הפכה ביישנית?" שאל בטון מעט נעלב ולא מבין.

יצאתי מהאגם ונעמדתי מולו, מתאפקת לא לרעוד מקור הרוח שנשבה על גופי וידיי השלובות העוטפות את החזה שלי בביישנות.
הבלנקה בהחלט צחקה עליי, המפל הקטן שעד כה היה שקט וכמעט בלתי מורגש לפתע חיזק את הזרם שלו וכמעט השתולל כסופה רועשת אל תוך האגם.

"התכוונתי שלא תסתכל עלייה." סימנתי בעיניי אל הנערה שמיהרה לצאת מהצד השני.
"אני מבטיח לך שאני לא מסתכל עליה." אמר כמעט בעיקר לעצמו וכחכח בגרונו, נע מעט באי נוחות והתאמץ להביט בכל דבר מלבדי.
"ואני ממש מתאמץ לא להסתכל עלייך." מלמל בשקט ותסכול על המצב המביך שנקלע אליו.
"דבר ראשון, אין לך מה להרגיש כל כך לא בנוח, אתה הרי המלך היקר של דיינימור, חשבתי שאין דבר שיערער את הסמכות שלך." גיחכתי בעצבנות.
"דבר שני," לחשתי בכעס ונעצתי את עיניי הפגועות בעיניו שנכנעו והצטלבו בשלי.
"לא משנה כמה ערומה אני אעמוד מולך; רק בגלל שהקשבת לשיחה הזאת, אני מרגישה שהלב שלי ערום הרבה יותר." המשכתי בטון חלש, קריר ופגוע ככל שהצלחתי מבלי להתפרץ מבכי.
"וזה לא משנה מה חשבתי עד עכשיו, מה בלבל אותי ומה היו הספקות שלי, כי עכשיו אני בטוחה בדבר אחד;" התקדמתי כדי להתקרב אליו קצת יותר כששתק ובחן את עיניי בכאב זהה.
"אני בטוחה שאני שונאת אותך בכל נשימה שלי." נשכתי את פנים הלחי שלי בתיקווה שזה מה שימנע מהשפתיים שלי לרעוד, ספק מקור ספק מצער.
את שקרנית נוראית.

רעש המפל שקט לרגע, כשהגנבתי לעברו מבט מהיר- הוא היה חלש הרבה יותר, אולי אפילו חלש יותר משהיה קודם.