נועדו להיות

4

כשהתעוררתי אמא ואבא כבר לא היו בבית.
בימים שהם נוסעים לעבודה לפני שאנחנו קמים הרבה יותר כיף.

במהרה כבר ישבתי במכונית של אביאל.
לבושה בחולצה אדומה ושורט שחור.

דלת המכונית נפתחה ושחר התיישב מאחורינו.

חיכחכתי בגרוני והסתובבתי אליו.
"בוקר טוב, אני אלינור." הצגתי את עצמי והושטתי אליו את ידי.

"סיפרתי לה הכל." אביאל הסביר.

הוא הנהן בהבנה ולחץ את ידי. "שחר. נעים להכיר." על פניו היה חיוך של ילד בן שלוש ממש.

🝮

"תעתיקו ונמשיך." רם, המורה שלנו, אמר ורוב הכיתה צייתה לו. "קדימה, מייקל. אתה תוכל לבהות באמה בהפסקה." עקץ אותו.

לחייה של אמה האדימו מבושה ואני צחקקתי בהתלהבות.

עדיין לא יצא לי לשאול איך היה בדייט, אבל עם כל המבטים שלהם אין סיכוי שהלך רע.

מגיע לאמה את כל הטוב שאפשר. יש לה לב ענק שרק מחכה להכיל בתוכו מישהו. היא בת הזוג המושלמת.

כלומר, היא מצחיקה, יפה, נחמדה, חסרת טאקט... קנאית.. לפעמים עקשנית מידי.
אני מתכוונת, יש לה כוונות טובות, אבל לא תמיד זה נראה ככה.
בכל מקרה, אני בטוחה שהיא ומייקל יסתדרו ביחד.

כשסוף סוף השיעור נגמר, אמה מיד ניגשה אל מייקל ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי לצאת לסיבוב עם זאק.

ידיינו היו שלובות כשפסענו בפינת הדשא מאחורי בית הספר, איפה שהמחששה, אבל לא נכנסנו לשם.

"ממה שהבנתי, זה היה דייט על חוף הים עם פלירטוטים בלתי פוסקים." זאק ענה לשאלתי על מייקל ואמה.

"ברור." צחקקתי והנחתי את ראשי על זרועו.

הוא בתגובה משך אותי לחיבוק.
"הרבה זמן לא היינו בדייט." אמר לי כשהתנתקנו.

"אני לא כל כך אוהבת דייטים.." הסטתי חתיכת שיער מפניי למאחורי האוזן.

"אז לא נקרא לזה דייט." הוא ניסה לשכנע אותי אבל אני בתגובה העלמתי את שפתיי וכיווצתי את עיניי במבט שאומר 'אין סיכוי'.

אני כן אוהבת את זאק, מאוד אוהבת,

בתור ידיד..

אני אפילו לא יודעת למה הפכנו להיות יחד.

תמיד היינו החברים הכי טובים.. כאלה שיש עליהם מלא ריכולים שהם דלוקים אחד על השני, אבל אני אף פעם לא נמשכתי אליו.. יום אחד הוא פשוט הפיל עליי את זה שהוא אוהב אותי בבית שלו.

יום למחרת אחרי שיחה ארוכה עם אמה שבה ניסיתי לשכנע את עצמי שאני אוהבת ונמשכת לזאק, דיברנו והתחלנו להיות זוג.