נועדו להיות

סוף דבר

אני לא יודעת איך לתאר לכם איך אני מרגישה עכשיו...
אני לא מאמינה שאני נפרדת מאלי, תום, אמה, שחר, מייקל, זאק, בן, אביאל ועוד דמויות שבלעדיהן הספר לא היה כמו שהוא עכשיו.

כשהתחלתי לכתוב את הסיפור הזה אני בכלל לא חשבתי שאני אעלה אותו לוואטפאד, זה היה נראה כמו משהו שאני לא אעשה בחיים.

אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי משנה את הסיפור ל"הושלם" וזה כל כך מוזר לי!
אני לא רוצה להיפרד מהדמויות אני אוהבת אפילו את ההורים של אלי ואמא של תום!

לא, בעצם לא את אמא של תום.

אני לא חושבת שאני אעשה חלק 2 לסיפור אבל אולי אם יהיו בקשות אני אעשה עוד אפילוג מגניב שיסדר כמה דברים..

כי בכל זאת, הם "נועדו להיות" לא?

כל סוף הוא התחלה חדשה אז אני אשתף אתכם בזה שיש סיפור שאני כל כך מחכה לפרסם אבל קודם אני כותבת את ה10 פרקים הראשונים כדי לראות שהכל בסדר איתו.

זהו בערך, אני אוהבת אתכם כל כך!
נתראה בפעם הבאה❤️