נועדו להיות

11

אלינור

שבועיים עברו, וכבר השלמתי עם אמה.
זאק ואני מצב הכי טוב של הזוגיות שלנו מזה חודשים!

אני שמחה איתו וכיף לי מאוד.
עדיין חסר משהו בקשר שלנו, אבל אני מתחילה לחשוב שסתם דמיינתי את זה.

לפני כמה דקות הודיעו בכרזות בית הספר ששכבת י׳ ו- י"א צריכים לבוא לאולם הספורט הגדול.

ישבתי ליד זאק, אמה ומייקל בשורה השניה וכל האולם היה מפוצץ בנערים נוספים וכמה מורים. 

אני חושבת שראיתי לרגע את אביאל, אבל הוא נעלם מהר מאוד בין ההמון.

המנהלת ברייסיאן הרימה את המיקרופון. "כולם להיות בשקט, אני מתחילה."

כולם צייתו לה והתיישבו במקומם.

"בכל שנה משרד החינוך בוחר לבית סיפרנו נושא, והפעם הוא ׳עזרה לאחר׳. בחרנו לקיים את הנושא הזה בפרוייקט חונכות." היא חייכה כאילו שהמציאה משהו שישנה את העולם. "בכל כיתה חילקנו דפים עם טבלאות שבהן הילדים ששיבצנו. מצד אחד יהיה תלמיד כיתה י׳ ומצד שני את החונך שלו מכיתה י"א. על החונכים לבלות עם תלמידים ולדווא שההתאקלמות שלהם בתיכון תיהיה קלה. בנוסף יהיו משימות שתעשו יחד."

לאחר שהמנהלת שיחררה אותנו, כולם מיהרו לכיתות בסערה.

אני ואמה רצנו לכיתה.
כל תלמידי כיתתנו התאספו סביב שולחן המורה.

לא רציתי להידחף, אז חיכיתי שכולם יסיימו.
בניגוד אליי, אמה, זאק ומייקל נדחפו פנימה.

למייקל יצא ילד שקוראים לו תמיר מזורובסקי, לפי דבריו 'הוא נשמע חנון'.
לזאק יצא ילד שאיתו בנבחרת הכדורסל והם חברים טובים. יש לו מזל.

אמה יצאה מגוש הילדים במבט מסכן אך רצחני, כאילו שנפלה עליה פצצה.
"פאקינג שחר! רוצים להרוג אותי? למה לא יכלו לתת לי את בן? מה כבר ביקשתי?" התלוננה וישבה בכיסא שלה באכזבה.

במקום לנחם אותה צחקתי. לחשוב על אמה ושחר מחוייבים לעבוד יחד שיעשע אותי. זה בטח יהיה מצחיק.

🝮

"לא, אני לא מכירה." עניתי לאביאל כשאכלנו ארוחת צהריים מאוחר יותר.

הוא נאנח, "אז מאיפה אני אמור לדעת איך למצוא אותה?"

משכתי בכתפיי ותקעתי את המזלג שלי בחתיכת בשר.

"עם מי את?"

"לוקאס בלייק." זרקתי לאוויר את שמו של הילד. אני מקווה שהוא יצור איתי קשר, כי אין לי כוח לערוך מסע חיפושים אחריו.

כל זיק לשמץ של חיוך נחמק מפניו של אביאל, "אפשר לשנות זוגות?" הוא יודע שהקשבתי יותר ממנו לדברי המנהלת.