נועדו להיות

18

שבוע חלף מאז הדייט של אמה ובן.
מוזר לי להודות, אבל נראה שטוב להם ביחד.
למרות זאת שאני עדיין חושדת בו, הוא באמת יכול לאהוב מישהי כל כך מהר?

על מי אני עובדת, אני יודעת שאפשר.
עם זאק, כמובן.

בכל מקרה, אמה כמעט ולא מדברת איתי בזמן האחרון. היא כל הזמן עם בן.
זה קצת מבאס אותי, אבל אני מאוד שמחה בשבילה.

הסעתי את עגלת הסופר לכיוון הקופה והנחתי את המצרכים על המסוע.
שילמתי, הכנסתי את הכל לשקיות הכבדות והלכתי איתן עד הבית.

עוד חודש וקצת חנוכה, במאפיות כבר היו סופגניות.
אני כל כך מחכה שהחג הזה יגיע. אביאל אמר שהוא יבוא לבקר בחנוכה.

לאחר שסידרתי את כל המצרכים במקרר ובארונות, עליתי לחדרי.
לבשתי טייץ שחור, חולצת טי שרט תואמת ויצאתי מהבית אל העבודה.

מסע הקניות עייף אותי, ולא יכלתי לדמיין את ההליכה בטיילת עד לשם.

אמרתי לנהג האוטובוס יום טוב כשעליתי, שילמתי והתיישבתי במושבים הקדמיים.

לאחר חצי שעה ירדתי בתחנה הסמוכה למסעדה.

מאיה עמדה בפינת המארחת כמו תמיד.
מאז שהתחלתי לעבוד כאן התיידדנו, וגיליתי שהיא בכלל לא מתנשאת ופלרטטנית כמו שחשבתי.

"היי," חייכתי אליה כשעברתי אותה והיא החזירה לי שלום.

נכנסתי לבר הגדול שבמסעדה ואספתי את שיערי לקוקו נמוך.

"שולחן שבע מחכים להזמנה." יניב, הנער שאני מחליפה במשמרת אמר לפני שיצא.

הוצאתי סינר עובד מהמגירה המוסתרת וקשרתי אותו סביב מותניי, לקחתי את הטאבלט.

"ערב טוב." רוי, מי שעובד בבר אמר לי בחיוך כשלקח גם הוא סינר ונעמד בעמדתו.

החזרתי לו בחיוך ויצאתי מעמדת הבר תוך כדי שהפעלתי את הטאבלט וניגשתי אל שולחן שבע.

"היי, אני אלינור ואני אהיה המלצרית שלכם להיום. מה תירצו להזמין?" דיקלמתי בחיוך את המשפט שאני אומרת לפחות עשרים פעם במשמרת.

"אותך." ענה נער.

הרמתי את מבטי מהטאבלט והבנתי שאלו חבורת נערים שגדולים ממני בקצת.

גיכחתי והשפלתי עיניי.
זה היה ישיר.

"אני אשמח להמבורגר טלה." קול מוכר בעל ביטחון גבוה נשמע.

תום, בן ושחר היו חלק מהנערים האלו.
איזה בושות! איך לא שמתי לב?

"אין בעיה." מלמלתי והקלדתי את ההזמנה של תום.

לקחתי את ההזמנות של כולם ואז הגיע תורו של הנער האמיץ,
"אני באמת רוצה אותך, והמבורגר. מחר בתשע כאן?"