נועדו להיות

5

אני לא חושבת שאיי פעם פגעתי באמת בזאק.
אבל עכשיו, עם הבעת פניו הנעלבת, לא נותר מקום לספק.

בהיתי בו בהלם. לא ידעתי מה לעשות.

פתאום עיניו של זאק פזלו לעבר נקודה מעליי ונעצו בה מבט חודר.

הסתובבתי כדי לראות מה פשר הדבר ונרתעתי כשגיליתי שתום עומד מאחוריי. ממש מאחוריי. הוא לטש בזאק מבט בחזרה עם עיניו האדישות.

ריח הבושם הגברי שלו הגיע לאפי ויכלתי להרגיש את לחיי הופכות לאדומות. מרוב הבושה, כמובן.

הפנתי את מבטי במהירות לאותה הנקודה בה זאק עמד לפני שניות ספורות, אבל הוא לא היה שם יותר.

השפלתי את מבטי.
אני כזאת סתומה.

יכלתי להרגיש את תום בוחן את פניי כשהוא ציין, "חשבתי שתשיגי מישהו יותר מרשים." ופנה לחזור לספה בה ישב קודם.

"הוא בסדר גמור." מגננה השתלטה על קולי. מי הוא בכלל שיגיד משהו כזה? יצאתי מהמחששה בטריקת דלת.

נכנסתי בחזרה אל המבנה וחיפשתי את זאק, אך ללא מוצא.
הייתי בכל שירותי הבנים, בכל הכיתות הריקות ובכל פינה אפשרית במסדרונות.
הוא פשוט נעלם. התמוגג.

🝮

צנחתי על מיטתי בעייפות לאחר מסע החיפוש.
אפילו הלכתי לבית שלו, אבל אף אחד לא פתח לי את הדלת.

לא נותר לי דבר לעשות. כשהוא ירצה לדבר איתי אני אסכים מיד, אבל עכשיו אני תקועה.

דלת חדרי נפתחה וראש הציץ ממנה,
"מה את אומרת על חזה עוף צלוי על הפלאנצ'ה עם רוטב חמוץ מתוק?" אביאל חיקה שף צרפתי.

לא יכולתי להסתיר את החיוך. "נשמע מצוין, סניור." אמרתי גם אני במבטא צרפתי.

קמתי מהמיטה שלי וירדתי אחריו במדרגות אל המטבח.
ישבתי על יד שולחן הבר וצפיתי בו מכין את המאכל האהוב על שנינו.

"לכבוד מה המטעם?" שאלתי.

"סתם, בא לי לפנק את אחותי הקטנה." הוא הוציא את חזה העוף מהאריזה וטיגן אותם על הפלנצ'ה עם מלח ופלפל.

יחסתי חשיבות לחלק האחרון במשפטו.
"רק בשנה! תירגע." נפנפתי בידי כמחווה שאומרת 'אל תחשוב את עצמך'.

אביאל שפך רוטב חמוץ מתוק לקערה והתעלם ממה שאמרתי.
"תגידי, מה קרה עם זאק?"

"ראית אותו?"

"לא," הוא העביר את חזה העוף אל צלחת הגשה לבנה. "אבל תום זרק משהו."

עיני נפערו. "מה הוא אמר?"

"משהו על זה שזאק מתנהג כמו כוסית. מה הסיפור עם זה?"

לקחתי חתיכת עוף וטבלתי ברוטב בזעף.
"תום הזה דפוק. הוא בכלל לא קשור." לעסתי וכששמתי לב שהוא מחכה שאמשיך מלמלתי, "אני לא ממש רוצה לדבר על זה." והמשכנו לאכול.