נועדו להיות

26

המחשבות על תום שיגעו אותי, ובאמצע השיעור השלישי, נכנעתי להן וביקשתי לצאת לשירותים כדי לחפש אותו.

לא אהבתי את ההתנהגות שלו קודם במחששה, הדרך שבה הוא דיבר לאמה והעובדה שהוא לא מוכן לספר לי מה קורה אצלו במשפחה הכעיסו אותי מאוד. זה פוגע.

אבל עד כמה שהייתי מעוצבנת, עדיין חיפשתי אותו במסדרונות.

ראיתי את תום יושב במחששה לבדו, ראשו קבור בין ידיו.
נשפתי אוויר ברטט וניגשתי אליו.

ראשו התרומם כששמע שמישהו נכנס ומבטו החד ננעץ בי. עיניו הירוקות היו דרוכות אך גם מאוד חוששות, רגש שלא הופיע בהן הרבה.

"מה את עושה כאן?"

"מחכה שתספר לי מה קורה, כי אני לא מתכוונת לעמוד מהצד בזמן שאתה ככה." ידיי שלובות. קולי היה תקיף מעט, לא התכוונתי שזה יצא ככה. "אני רוצה לעזור לך."

גיחוך נפלט מפיו, אך לא היה נראה שהוא צוחק.
"את לא יכולה."

גבותיי התכווצו, הוא באמת לא מתכוון לספר לי?
האדרנלין והאומץ נטשו אותי וכתפיי נפלו.

התכוונתי להסתובב וללכת ממנו, אבל אז קולו נשמע שוב, חלש כל כך.

"אמא שלי ניהלה רומן."

הבטתי בו בהלם.
הוא לא הסתכל עליי בחזרה.

"היא בגדה באבא עם כמה מהאנשים שהיא עבדה איתם. אבל כנראה שעם אחד מהם הקשר היה רציני יותר, כי היא המשיכה להיות איתו גם אחרי הגירושים.. ואתמול בהודעת טקסט היא.." קולו הכאוב דעך בגועל, כאילו שהוא לא מאמין שהוא הולך להגיד את זה. "היא הודיעה לי וללוקאס שהם פאקינג מתחתנים בסופ״ש."

גמעתי את רוקי בדאגה, "לפני כמה זמן ההורים שלך התגרשו?"

תום הרים את ראשו אליי.
"לפני ארבע שנים. הייתי בן שלוש עשרה." אמר. "אבל גילינו שהיא בגדה הרבה שנים לפני. אני ולוקאס הקשבנו בסתר ללא מעט ריבים של ההורים שלנו, אבל כל אחד מהם נגמר בזה שאבא נתן לה עוד הזדמנות. הוא היה טוב מידי אליה. חוץ מבריב האחרון, שם זה נגמר. הם התגרשו, הוא עבר בית ואנחנו נאלצנו להישאר איתה."

התיישבתי ליידו.
"לפחות יש לכם אחד את השני, זה עדיף מאשר לעבור את זה לבד." הנחתי את ידי על גבו. "ויש לך אותי."

תום חייך אליי חיוך קלוש, אבל הוא הוחלף מהר מאוד במבט קודר. "אני פשוט לא מבין איך יש לה אומץ להתחתן עם מי שפירק לנו את המשפחה. ועוד להזמין אותנו יומיים לפני, כאילו שבכלל לא היינו בתיכנון שלה."

נשכתי את שפתיי בכעס.
איך האישה הזאת יכלה לעשות את זה? אין לה לב?
איך זה הגיוני שמישהי שנשמעת כמו כלבה זנותית אמיתית, אמא של נער כל כך טוב? זה לא מגיע לו.

לא ידעתי איך לענות לו ולנחם אותו בגלל סערת הרגשות ששהיתי בה, אז פשוט שלחתי את זרועותיי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה.