נועדו להיות

פרק שלושים ואחד

הזדקפתי ונשמתי עמוק,
ופתחתי את דלת הבית.
ראיתי את הדבר שהכי לא רציתי לראות.
בן שחר תום ואביאל ישבו בסלון וצחקו, הם נראו כמו אחים..

"אלי!" אביאל קרא ורצתי אליו.
הוא חיבק אותי, "התגעגעתי אלייך כל כך!" הוא אמר. "גם אני." אמרתי והבטתי לעבר תום מהחיבוק, הוא היה נראה מיוסר, כאילו עכשיו הבין שאני באמת אחותו של אביאל.
עצמתי את עיניי בכאב וכשפתחתי אותם נתקלתי בנערה עם עור לבן ושיער שחור היא הייתה נראת קשוחה אבל ברגע שהיא הבינה שאני אחותו חיוך מילא את פניה.

"אביאל, מי זאת?" שאלתי בחיוך והתנתקתי מחיבוקו. "זאת ליאן, החברה שלי." הוא אמר בגאווה וליאן התקרבה אליי.
"היי!" לא יכלתי לעצור את עצמי וחיבקתי אותה.
"היי!" היא החזירה.
"אתם לא מבינים כמה כיף לראות אתכם סוף סוף! אביאל סיפר לי עליכם סיפורים מרתקים." היא אמרה בהתלהבות.
"אוי לא." בן מילמל וכולנו צחקנו.

"אל תחשבו שהיא כזאת נחמדה, אתם יודעים איזה קשוחה היא הייתה בהתחלה? המבטים שהיא דפקה לי כשהתחלתי איתה בפעם הראשונה היו משתקים." אביאל אמר וכולנו צחקנו.

תום הסתכל עליי לשניה ומבטינו הצתלבו.
שנינו יודעים שהקשר שלנו בסכנה.
חזרנו לצחוק עם כולם.

*

התעוררתי משנתי העמוקה בגלל רעש של צחוק ודיבורים מחדרו של אביאל ומהסלון.
ואז הבנתי שלא התעוררתי בגלל זה כי דפיקות על דלתי נשמעו שוב ושוב.

"מה?!"
צעקתי מהמיטה, בלי כוחות לקום ושמעתי את צחוקו של אביאל.

הדפיקות לא חדלו, רק נהיו יותר מעצבנות וחזקות.
כמה שהתגעגעתי אליו ואל השטויות שלו.

העמדתי פניי כועסת ופתחתי את הדלת בתנופה אבל כשראיתי את המבט המבוהל והשטותי של אביאל התחלתי לצחוק.

"בוקר טוב לך." הוא אמר בנימוס

גילגלתי את עיניי.

"מה אתה צריך?" שאלתי בקשיחות, יש לו את המבט הזה שהוא מנסה להשיג משהו.

"התכוונתי ללכת לקנות סופגניות לכבוד חנוכה, אבל נזכרתי שאני עייף..." הוא אמר ברמיזה

מזווית עיניי ראיתי את תום ובן עוברים מאחוריו ויורדים לסלון, זה לגמריי בילבל אותי.

"אה," אמרתי ושקעתי במחשבות על תום.
"אז את יכולה ללכת לקנות?" הוא שאל בתקווה.

ללכת לקנות- להתרחק מתום ומהחששות לזמן מה.

"כן," עניתי "אבל שלא תתרגל אתה מנקה את הבית היום כשאני הולכת לעבודה." עברתי דרכו והלכתי לשירותים.

"אבל לנקות זה משהו שבנות עושות!" הוא צעק.

שמעתי צעקת הלם של מישהי, ליאן.