נועדו להיות

22

את ההפסקה הגדולה העדפתי לבלות לבדי.
אחזתי בידי קופסה קטנה עם תפוחים שחתכתי לעצמי בבוקר וצעדתי לעבר מסלול הריצה.
עליתי אל היציע העליון והתמקמתי שם.

הנחתי את התיק הורוד בהיר שלי על הספסל לידי והוצאתי את האוזניות שלי מהתיק, חיברתי אותן לטלפון והכנסתי לאוזניי.

הפעלתי את הפלייליסט האהוב עליי וטחבתי חתיכת תפוח לפי.
השיר are you bored yet של wallows התנגן.

הרוח הקרה העיפה את השוונצים מהקוקו שלי ובהיתי במסלול הריצה בשקט.

הרגשתי כאילו שאני איזה מתבודדת.. או יותר גרוע, מתבודדת שבגדו בה! או שאולי.. מתבודדת בלי חברים, אבל שהיא אוהבת את זה שהיא לבד.

את האמת, אני לא יודעת מה אני מרגישה.
אני לא יודעת אם אני אוהבת את תום או שזה רק קראש חולף שאצחק עליו עוד כמה שנים עם אביאל ובעלי לעתיד.

מישהו התיישב לידי והוציא לי אוזניה אחת.
המוזיקה הייתה מעומעמת עכשיו.

הסטתי את מבטי, וגיליתי שזה היה מייקל.
זה היה לא צפוי.

"היי," אמר.

מיהרתי לכבות את השיר.
הוצאתי את האוזניה השנייה, "היי," החזרתי באותו המטבע.

"מה את עושה?" שאל בהרהור, והעביר את מבטו אל נעליו.
עכשיו יכלתי לראות את הנמשים הבהירים שקישטו את האף שלו ולחייו.

"סתם.. חושבת." עניתי.

הוא היה בשקט לכמה רגעים, אז אפשרתי לעצמי להמשיך לבהות במסלול.
אולי הוא סתם רוצה לשבת בשקט ליד מישהו, יש ימים כאלה.

מחשבתי נדדה לכיוון אחר.
בית הספר שלי קיים כבר כמה עשרות שני טובות, מעניין אילו סיפורי אהבה היו פה. ממש כאן, על הספסל הזה.

"את יודעת," מייקל התחיל לומר, ונשען לאחור על ידיו, "תמיד חשבתי שאת וזאק תהיו מהזוגות האלה שמתחתנים בסוף." יכלתי לזהות בנימה שלו שמץ לצחוק.

"אני לא חושבת שאיי פעם דמיינתי אותי ואת זאק אחרי התיכון." הודתי, ונגסתי בחתיכת תפוח. הושטתי לעברו את הקופסה, "רוצה?"

הוא גיחך, "למה לא." אמר ולקח תפוח. הוא שיחק בו מעט בידיו לפני שדיבר שוב. "אני דואג לאמה. הילד הזה....בן. בגד בה. ועכשיו היא מסתובבת עם אחד אחר מאותה חבורה."

הרמתי את גבותיי, אבל העלמתי את ההפתעה מפניי מיד.
מייקל עדיין מרגיש משהו לאמה.
"בן באמת היה מגעיל, אבל שחר שונה. אני מכירה אותו. יש לו לב טוב."

היה נראה שהוא רוצה להגיד משהו אבל הוא לא אומר.
אני לא רוצה ללחוץ עליו אבל המחשבה על זה שמישהו רוצה לספר לי משהו אבל מפחד מטריפה אותי.

"אלי,"

סובבתי אליו את ראשי מיד, "ממ?" המהמתי.

"את חושבת שהיא אוהבת את שחר?" תסכול מילא את קולו.