נועדו להיות

12

אביאל התעקש שהוא יהיה בבית כשלוקאס יבוא.
אני מבינה שכנראה יש איתו בעיה, אבל איתי הוא היה ממש נחמד.
זה שהוא ותום לא מסתדרים לא אומר שאני והוא גם לא נסתדר.

זה נכון שלוקאס היה מעט שחצן, אבל הוא סתם צחק.

בדיוק כשסיימתי לסדר את החדר, דפיקות בדלת נשמעו.
התכוונתי לרדת למטה ולפתוח, אבל ראיתי שאביאל כבר עשה את זה.

הם דיברו במשך כמה שניות.
לא יכלתי לראות את הבעת הפנים של אביאל, אבל כן ראיתי שלוקאס חייך. לבסוף אחי נתן לו להיכנס.

כשלוקאס עלה אליי במדרגות סימנתי לו להיכנס לחדרי.
"אח שלך דואג לך." זרק.

התעלמתי מדבריו, סגרתי את הדלת והתיישבתי על הכיסא מול הספריה שלי. "בוא נסיים עם זה מהר." פתחתי את הלפטופ הלבן שלי והוא התיישב לידי בכיסא שהבאתי מראש.

הרגשתי את עיניו עוקבות אחרי כל פעולה שלי, ולא אהבתי את זה בכלל.
הנוכחות שלו מרגישה לא נוחה, ואפילו מעט מטרידה.

"יש לי את הכתובת של האתר." אמר פתאום, הוציא את הטלפון מהכיס ונכנס לקבוצת הוואטצאפ של הכיתה שלו.

רציתי לומר לו שאני יודעת מה הכתובת, אבל משהו גרם לי לחשוב שהוא רוצה להרגיש מועיל.

"הנה," הוא הפנה אליי את מסך הטלפון שלו והקלדתי את הכתוב. נכנסתי לאתר הראשון שזה הראה.

התחלנו לענות כל השאלות, וככל שהזמן עבר גיליתי שלוקאס מאוד שונה מאח שלו, כי הוא לא ניסה לענות על אף שאלה.
אני עשיתי את העבודה לבד כשהוא בוהה בנקודה מרוחקת בחדר.

"סיימנו?" לוקאס שאל כשלחצתי על כפתו ה- 'שלח'.

סגרתי את הלפטופ, "כן, אני סיימתי." קולי היה עוין.

"אל תיהי רעה, קליין. אני התמיכה הנפשית." הוא חייך אליי, והרים את ידו כדי לסדר את שיערי מאחורי אוזני.

לרגע קפאתי, ואז מיהרתי לקום מהכיסא.
"לא ידעתי שתמיכה נפשית כוללת לשבת לידי בלי מעש ואז להתחיל איתי. שוב." תקפתי.

גם הוא קם,
"רק ניסיתי את מזלי. יש לכם משהו לאכול? אני מורעב."

מורעב ממה בדיוק? הוא לא עשה כלום!
במקום להתווכח פשוט סימנתי לו לבוא אחריי למטבח ונאנחתי.

ישר כשפתחתי את הדלת, אביאל יצא מהחדר שלו והלך אחריינו למטבח. הוא עוקב אחרינו!

שפכתי חטיף לקערה והנחתי אותה מול לוקאס, שהודה לי במנוד ראש.

העברתי לאביאל מבט והוא החזיר לי במשיכת כתפיים שאומרת, 'אמרתי לך'.