נועדו להיות

25

צפירת מכונית גרמה לי להסיט את מבטי לעבר המכונית של זאק.
הוא סימן לי בידו לבוא מהר.

טיפות הגשם הרטיבו אותי מעט כשרצתי מהמסעדה אל המכונית.
"היי," התיישבתי וסגרתי את הדלת בזריזות.

"היי, איך היה?" זאק שאל אותי וכשראה שחגרתי התחיל לנסוע.

חייכתי אליו בחמימות.
"מעייף, אבל שווה את הכסף. אתה יודע- עבודה."

מבטו היה מרוכז בכביש.

הודעה נשלחה אל הטלפון שלי.

תום: הגעת כבר?

אני: עוד לא. אנחנו בדרך, הוא התעכב מעט.

"היה לנו אחלה דייט אחרון במסעדה הזאת." זרק בחיוך מעט מובך. "נהנתי איתך מאוד."

נשכתי את שפתיי.
לא הייתי שמחה איתך כמו עם תום.

הוא כיחכח בגרונו וסובב את ההגה בפנייה.
"אם כבר מדברים על דייטים, יש לי אחד כזה מחר."

גבותיי הורמו, "באמת?"
לרגע נורא אחד חשבתי שהוא מנסה להחזיר אותי אליו בנסיעה הזאת, אבל עכשיו הקלה התפשטה בחזהי.

"כן." הנהן בגאווה. "פגשתי אותה במקרה. סיפור מביך עם כלב שלה. הוא אכל את הבשר שקניתי מהקצב בדרך הביתה."

צחוק הלם התפרץ מפי, "מה?!"

זאק האדים. חיוך מרוח על פניו.
"מסתבר שהוא אוהב צלעות. הכלב שלה התנפל על השקית שלי, והיא נלחצה ודחפה מלא שטרות ליד שלי תוך כדי שביקשה סליחה מיליון פעמים בערך. הדבר היחיד שחשבתי עליו זה כמה היא יפה."

הקשבתי לו בשתיקה מתוקה.

"החזרתי לה את הכסף שלה ואמרתי שאסלח לה ולכלב רק אם שניהם יבואו אליי לארוחת ערב. היא הסכימה, אבל לא ויתרה והגיעה לבית שלי עם בשר חדש מהקצב." הוא נשמע נלהב כל כך. "אני חושב שהיא האחת, אלינור."

חייכתי אליו, "זאק, היא נשמעת נהדר! אני כל כך שמחה בשבילך!"

כמה דקות לאחר מכן המכונית נעצרה ליד הבית שלי.
הנסיעה עברה מהר משחשבתי.

"ומה איתך, אלינור?"

הפנתי אליו את מבטי בשאלה.

"את ותום.. זה קורה?" שאל במעט היסוס, אך ראיתי בעיניו שהוא שואל מתוך חברות בלבד.