נועדו להיות

27

חלמתי חלום מדהים.
שפתיו של תום משאירות שובל של נשיקות לאורך צווארי וקו לסתי.
חום גופו מקרין עליי, וריחו הגברי בכל מקום.

"אלינור, תפקחי את העיניים."

"לא, לא עכשיו." מלמלתי. "שזה לא יפסיק עכשיו."

זה היה כל כך נעים. להיות עטופה בזרועות חזקות ואוהבות.
מחשבה מטרידה נכנסה לחלומי, "אתה עדיין רוצה אותי למרות הכל? יש לך זמן אליי?"

שפתיו מלטפות את שפתיי, משדלות אותי לפתוח אותן יותר.

"מה זאת השאלה הזאת? ברור שאני רוצה אותך, ויש לי בשבילך את כל הזמן בעולם. אף פעם לא הרגשתי משהו כל כך חזק למישהי."

עיניי נפקחו בבת אחת.
"תום?" תפסתי את הסדינים בהלם כשהוא רכן מעליי. "א..אבל איך אתה.." סובבתי את ראשי לעבר החלון הפתוח.

זה בכלל לא היה חלום. תום כאן, בחדר שלי.

"היי." חייך אליי בשובבות. שפתיו אדומות מכל הנשיקות. "מצטער שהבהלתי אותך."

"אהה.. זה בסדר," נשענתי על הכרית שלי בחיוך מובך.

תום השחיל את אצבעותיו בשיערי, "כן?" שאל, ונישק אותי ברכות.

הנהנתי, משתוקקת שימשיך.

"אז מה זה היה מקודם?" אורו הזהיר של הירח האיר את פניו המודאגות.

"מה?"

אגודלו ריחף מעל קו הלסת שלי הלוך ושוב.
"מה שאמרת, שאין לי זמן אלייך, שאלת אם אני עדיין רוצה אותך. מאיפה זה בא?"

"אה, זה סתם כלום.. אתה יודע.. חשבתי שאני חולמת.." הבעת פניו הראתה לי שהוא לא מאמין. נאנחתי, "אני פשוט מפחדת שאני מכבידה עלייך."

גבותיו הורמו וידיו חפנו את פניי, "איך את מכבידה עליי? את האור שלי. למה שתחשבי דבר כזה?"

ריגוש עבר בבטני.
"אני לא יודעת. אולי-"

"שום אולי. עד לפני חצי שעה הייתי באיזה מסיבה מזויינת שהבנים שיכנעו אותי לבוא אליה, אבל רציתי להיות איתך, ועכשיו אני כאן. ואני לא מתחרט על זה לרגע."

"באמת?"
חצי מהלילה העברתי במחשבות טרודות, הסקתי מסקנות מטופשות.

תום הנהן, ולרגע חשבתי שאולי אני עדיין חולמת.
"זה אמיתי?" שאלתי.

תום רכן לעברי, עטף את פניי בכפות ידיו, והעביר את אגודלו על שפתיי. תשוקה בערה בעיניו.
"זה מרגיש לך אמיתי?"

"אני לא בטוחה." מוחי הפסיק לעבוד, בקושי הצלחתי לחשוב כמו שצריך כשליבי דהר בחזי.

"ועכשיו?" התקרב אפילו יותר, שפתיו נוגעות בשלי.

נשכתי את שפתיי.
"אמממ.. תעשה את זה שוב, רק ליתר ביטחון." נאבקתי בחיוך ותום צחק, זה העביר זרמים בבטני.