נועדו להיות

פרק שלושים ושתיים

פרק 32 ולפני האחרון..
מקווה שתהנו ♡

האווירה בבית קודרת.
כל כך קודרת שאפילו שד לא היה מעז להתקרב לכאן.

לאחר התקרית במסיבה אמה ושחר הסיעו אותי הביתה.
אביאל וליאן כבר היו בבית אבל אביאל לא דיבר איתי וכשראה אותי הוא הביט בי במבט קודר ועלה לחדרו.

עכשיו אני במיטה, מסתכלת על התקרה ומקווה לטוב.
אני ותום עשינו טעות ולא התחרטנו עליה לרגע.
ועכשיו, אנחנו נושאים בתוצאות.

**********

קרני השמש העירו אותי ולא הקולות השמחים שהייתי רגילה לשמוע מהמטבח.

אפילו בבוקר עם אור השמש ומזג האוויר החורפי- חמים האווירה הייתה קודרת.

הלכתי לשירותים ושטפתי את פני, לאחר מכן סיקרתי את שיערי בקפידה ויצאתי משם.

כשירדתי למטה פגשתי בליאן.
היא ישבה על הספה עם ספל בידיה וטלוויזיה פתוחה. כשהיא שמה לב שאני שם היא הביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח- שילוב של עצב, רחמים ואכזבה.

נשמתי עמוק והחלטתי לדבר, "בוקר טוב." אמרתי בבטיחון מזוייף לגמרי והיא חייכה אליי חיוך מודאג, "בוקר." היא אמרה בביישנות ולגמה מהספל הורוד שלה.

הלכתי למטבח והכנתי לי תה עם 2 כפיות סוכר כדי לנסות להמתיק את היום הרע הזה.
שתיתי אותו בזהירות והתיישבתי ליד ליאן בישיבה מזרחית.

"איך את?" היא שאלה לפתע והסיטה את מבטה מהטלוויזיה הדולקת על ערוץ מסויים שלא התעניינתי בו.

לגמתי מהתה, "מרגישה רע.." אמרתי בקצרה והיא הנהנה.

"אביאל הגזים קצת עם התגובה שלו.. אני מבטיחה לך שאני אדבר איתו ואבקש שלא יפריד בינכם.." היא אמרה והניחה את ידה על כתפי בחמימות, כמו אחות גדולה שמעולם לא הייתה לי.

"תודה ליאן, התגובה שלו באמת הפחידה אותי.." אמרתי בחיוך הכי טוב שהצלחתי לגייס והודתי לה כל כך.

"את יודעת, זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו ככה עצבני.." היא אמרה וחייכתי אליה.

"כן.. הוא בדרך כלל לא הטיפוס העצבני." הסכמתי.

"כשהכרנו אני בכלל הייתי הטיפוס העצבני.." היא ציחקקה.

"איך הכרתם, תספרי לי.. זה יעזור לי להרגיש יותר טוב." אמרתי והיא הנהנה.

"בדיוק הענישו אותי על זה שצבעתי את הקיר בשירותי הבנות בספרי צבע כשאביאל נכנס למשרד המנהל. הוא היה נראה כל כך... בטוח בעצמו ונאה כמובן." היא אמרה ורואים שהיא אוהבת אותו, כי היא מספרת את הסיפור הזה בכל כך הרבה רגש.

"אבל לא אהבתי אותו," היא זרקה וגיחכתי.

"הוא חשב שהוא יכול להשיג הכל, כולל אותי.
איך שיצאנו מחדר המנהל והוא ביקש ממני את המספר חדר שלי תיעבתי אותו, כמובן שנפנפתי אותו." היא אמרה בחיוך מתגאה.

אני זוכרת שבשיחה הראשונה שלי ושל אביאל, כשתום היה פה וראינו סרט אביאל היה נשמע מתוסכל כשהם דיברו על בנות,
ועכשיו יושבת מולי הסיבה.

"אבל בסוף נפלתי בקסמו אלי.." היא אמר בחיוך חלומי וקמה מהספה, "אני אלך לדבר איתו.." היא אמרה והנהנתי.

הזמן עבר וכבר הגיע הערב.
ישבתי בחדרי וכתבתי את כל מה שעל ליבי ביומן שלי.

אני מבולבלת, אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה..
אני לא יודעת אם אני מוכנה להיות עם תום, אולי אנחנו בכלל לא מתאימים? אולי זה סתם הסוד שבקשר שלנו מה שגרם לזה להיות כל כך קסום וכיף..
או שאולי זה הרגעים שחלקנו יחד בנסיעות השקטות.. או ברגעים ששכבנו אחד ליד השני ופשוט הבטנו בתקרה וחשבנו.. הרגשתי כאילו זה המקום שאני צריכה להיות בו במשך כל החיי כאילו ש..
נועדנו להיות..

2 דפיקות נשמעו על דלת חדרי והיא נפתחה מיד לאחר מכן.
אביאל עמד שם והביט בי במבט חם ומבין.

"אלי, אנחנו צריכים לדבר.." הוא אמר וסגר את הדלת אחריו.

הוא התיישב ליידי והזדקפתי, המומה מהגישה הנחמדה שלו לאחר כל היום הקודר והמלחיץ הזה, חשבתי שהוא יהיה יותר כועס ומתוח.

"אוקיי.." אמרתי בחשש וסגרתי את היומן שלי במהרה, מרוב לחץ שכחתי להחביא אותו.

"אני לא רוצה להיות זה שיהרוס לך את הקשר עם מי שאת אוהבת אלי... אבל למה לא סיפרתם לי? אם הייתם מספרים זה היה הרבה יותר קל.." הוא אמר בטון רגוע.

אני לא יודעת, אני לא יודעת למה לא סיפרנו לו.
אנחנו אפילו לא חשבנו על לספר לו, מההתחלה ידענו שנשמור על זה בסוד.

מההתחלה ידענו שהקשר שלנו רעיל ויוביל אותנו לדרכים רעות, אולי אני מגזימה אבל כל זה היה טעות.

"א...אני לא יודעת.." אמרתי וסידרתי את שיערי למאחורי אוזני.

"אם את צריכה את האישור שלי לקשר שלכם, אני מסכים אלי.. הוא יהיה טוב בשבילך." הוא אמר והנהן כאילו הוא מסכים עם דברי עצמו.

"תודה." אמרתי וחייכתי אליו.
הוא פתח את זרועותיו לחיבוק וכמובן שחיבקתי אותו.

"מהרגע שחזרת התחלתי להרגיש כל כך רע בנוגע לקשר שלנו... ונפרדתי ממנו.." אמרתי לאביאל תוך כדי החיבוק.

"אז בגלל זה רבתם במסיבה.." הוא אמר והתנתק מהחיבוק.
הוא החזיק אותי בכתפי ואמר, "את חייבת ללכת לדבר איתו אלי."

הוא צודק, אני באמת אדבר איתו.
אבל אני לא יודעת על מה.