נועדו להיות

28

אחרי חצי שעה של נסיעה שקטה ומתוחה, הגענו לאולם.
יצאתי מהמכונית וסידרתי קפלים בלתי נראים בשמלה שלי בניסיון להיראות פחות לחוצה ממה שהייתי.

תום הביט בי עם עיניו הירוקות, והניח את ידו על גבי התחתון ברכושנות.
"את יפייפיה."

איזה דבר מטופש להגיש כשהוא זה שנראה כמו חלום. לא יכלתי להאמין שאני כאן איתו, באירוע כל כך חשוב בחיים שלו, עטופה בזרועתיו ומרגישה נאהבת, ומאוהבת. לגמרי מאוהבת.

סומק התפשט על לחיי, "גם לך לא חסר, בלייק."

מבטו בחן את פניי למשך רגע ארוך, ומה שהוא ראה שם גרם לו לחייך.
ידו הונחה על לחיי וכמעט התנשקנו, אך פתאום קריאה נשלחה לעברו מקצהו השני של פארק החנייה הענק,

"אחיייי!"

נסוגתי מעט אחורה במבוכה, אך אחיזתו לא איפשרה לי להתרחק יותר מידי.

נער נאה הלבוש בחליפה צעד לעברנו בחיוך חושף שיניים, "מה המצב, גבר? איך המרגש?" משהו בצורת הגוף שלו הזכיר לי את תום, אך הנער היה פחות שרירי ויציב ממנו.

הם החליפו חיבוק מהיר של גברים.

"פשוט מאושר, לא רואים?" ענה בסרקזם ואז שאל, "איפה דוד?"

פניו של הבחור מולנו נפלו מעט, "הוא לא הסכים לבוא. ניסיתי לשכנע אותו, אבל אתה יודע איזה עקשן אבא שלי." עיניו פזלו מעט לעברי, "זו חברה שלך?"

תום, כאילו התעורר פתאום, חיזק את אחיזתו הרפויה במותני וענה ללא היסוס, "כן."

אולי המעטפת הקשוחה שלו מסתירה את זה, אבל אני יודעת שהוא נסער מאוד מהחתונה הזו.

הנער הושיט לעברי את ידו בחיוך, "אני ליעם, בן הדוד של האידיוט ליידך."

גיחכתי ולחצתי את ידו, "אני מניחה שזה עובר בגנים, אתה נראה לא פחות דפוק ממנו."

נשימתי נעצרה ועיניי נפערו מעט.
לא באמת אמרתי את זה, נכון?

הנער נראה מופתע לרגע, ואז צחקוק נפלט מפיו, הוא הצביע עליי והסתכל על תום, "אני מחבב את הנערה הזו. איך אמרת שקוראים לך?"

חיוך עלה שפתיי והקלה התפשטה בגופי.
הרגשתי את ידו של החבר שלי מלטפת את גבי.

"לא אמרתי, אבל קוראים לי אלינור."

הביטחון שלי עלה כשתום היה מאחוריי, אהבתי את התחושה המוגנת שהוא נתן לי.

"אלינור, נעים להכיר. שמח לדעת שתום נמצא בידיים טובות." ליעם חייך אליי. "הרי את יודעת מאיזה משפחה דפוקה הוא בא.."

"אנחנו נעמוד כאן עוד הרבה זמן?"
שאל פתאום לוקאס בקול חד וקודר.

לא שמתי לב בכלל שהוא עמד מאחורינו כל הזמן הזה, וזה מוזר, כי בדרך כלל לוקאס מלא תשומת לב.
החתונה משפיעה גם עליו.