האדס ופרספונה

פרק ראשון: נרקיס

''אמא!" פרספונה התלוננה.
''את לא יוצאת לשום מקום גברתי, את נשארת פה!" היא אמרה בקול שאמר, פה נגמר הדיון.
פרספונה נאנחה בכעס. ''אבא לא היה אומר את זה!" צעקה.
עיניה של דמטר נפתחו לרווחה. ''אבא שלך הוא לא דוגמה, הוא בגד באשתו אלפי פעמים, ונתן לצאצאיו ללכת ולהתנהג בצורה לא מתורבתת'' אמרה אבל פרספונה כבר לא הקשיבה, היא יצאה מחדר הכס באולימפוס והתהלכה בעיר בכעס.
אמא שלה תמיד גוננה עליה, יותר מדי גוננה. למה היא לא יכלה להיות כמו ההורים האולימפיים האחרים? הם נותנים לילדים שלהם לעשות מה שהם רוצים!. פרספונה תמיד הייתה חושבת על מה אם האמא שלה הייתה אחרת. לדוגמה אפרודיטה, להיות יפה ולהיות מסוגלת להיפגש עם בנים, אמא שלה אף פעם לא נתנה לבנים להתקרב אליה ברדיוס שלושה מטרים! גם אמא שלה הייתה רק אלת התבואה והפיריון! זה לא כמו אתנה שהיא הכי חכמה, או הרה שמסמנת נישואין, משפחה וילדים...
''למה את עצובה?" מישהי אמרה. פרספונה הסתובבה, זאת הייתה אחת מבנות לוויתה, נורית, היא עמדה מאחוריה ושאר הבנות ישבו מתחת לעץ במרחק.
''אמא'' היא אמרה ונורית נראתה כאילו זה הסביר הכול.
פרספונה השפילה את מבטה. ''אמא שלך ככה אי פעם?" היא שאלה. נורית' הנידה בראשה.
נורית נראתה עצובה בשל העצב של חברתה, אבל אז פניה אורו, ''הי, יש לי רעיון, בואי נלך לשדה. את אוהבת את המקום הזה, זה יעודד אותך'' הציעה. פרספונה חייכה. אמא שלה לא הייתה אוהבת את זה. זה בדיוק למה היא הלכה איתם.
ביחד עם נורית', ושאר בנות לוויתה- לילי, אורן, לבנדר, איריס, אניס, דפנה ויסמין, היא הלכה לשדה הקרוב.
הם ירדו במדרגות האולימפוס והשתטחו על אדמת השדה הרכה שלרגליהם.
היא נהגה לבוא לפה הרבה, לנשום, להשתחרר ולהיות עם הפרחים שלה.
תמיד הייתה חמימות כשהיתה בשדה. היא תמיד הביאה חמימות לארץ.
''פרספוני!'' אורן אמרה וסימנה בידה לפרספונה לבוא, ''רוצה לקטוף פרחים? תוכלי לקחת אותם איתך לאולימפוס ככה שתמיד ישתפר לך את מצב הרוח, גם בלעדינו'' אמרה.
לבנדר הנהנה ביחד עם שאר הבנות והתחילה לסרוק את האדמה. ''מבצע חיפוש, הפרחים הכי יפים לפרספוני!" היא אמרה.
תוך שניות, כולן התחילו לחפש פרחים. הם פסלו חרציות רגילות וניסו לחפש את הפרחים הכי מכובדים לחברתם הטובה.
לפרספונה לא היה נעים מהעבודה של חברותיה בשבילה, אז היא החליטה לעזור ולחסוך עבודה.
היא התחילה לסרוק את האדמה. היא מצאה כלניות, לילכים, סחלבים וסיגליות ואספה את כולם בין זרועותיה.
היא התכוונה לחזור עם השלל הרחב ולחלק את חלקו לבנות לוויתה האוהבות אבל אז, משהו צהוב משך את עיניה.
זה היה נרקיס. נרקיס בעל כתר זהוב ועלים לבנים נקיים.
היא התיישבה על האדמה כדי לנסות לחלץ אותו מהאדמה בעדינות, אבל אז קלטה שהיא התרחקה מחברותיה מרחקים עצומים, הם היו בצד השני של השדה הרחב.
''אני רק אקטוף את הנסיך הזה ואלך'' אמרה, היא נזכרה בסיפור שאמה פעם סיפרה לה, על הנער היפיפה שנהפך לנרקיס אחרי מותו.
היא משכה בעדינות את הפרח מהאדמה וסידרה אותו בשיערה.
משום מקום. האדמה נפתחה. היא נקרעה לחצי ופערה את פיה. לפני שפרספונה הספיקה אפילו ליפול, איש, שרכב במרכבת ארבעה סוסים שחורים כלילה, תפס אותה ורכב במהירות אל תוך הבור.
לפני שפרספונה הספיקה אפילו לצעוק, האדמה כבר נסגרה מעליה והיא מצאה את עצמה בחשכה.

זה היה הפרק הראשון בסדרה על האדס ופרספונה והסיפור שלהם.
אם אהבתם תתנו כוכב⭐⭐⭐ וכדי לקבל עדכונים על הפרקים הבאים שיוצאים, תעקבו אחרי!!!👣👣👣